"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

40 לשלום עם מצרים: כלכלה וביטחון

,עודכן

זמן רב לפני מועד יום השנה לחתימת הסכם השלום עם מצרים, כבר מציינים בישראל את המאורע בקיום סמינרים מפגשים, כנסים, כתיבת מאמרים, הופעות והתייחסויות להיבטים השונים של ההסכם. הכל כדי להבליט את חשיבותו ויתרונותיו, מה אירע מאחורי הקלעים של המשא ומתן, וכיצד הגענו למעמד החתימה.

חיפשתי, האם תופעה דומה מתרחשת כעת במצרים. לא מצאתי. בקושי יש אזכור בתקשורת המצרית להסכם השלום, שהוא הראשון שנחתם בין ישראל לבין המדינה הערבית הגדולה ביותר. לעומת זאת, מצאתי שפע של התייחסויות להסכם קמפ דיויד משנת 1978.

שני חלקים להסכם: האחד מתייחס לשלום מלא עם ישראל, והשני עוסק בפתרון הסוגיה הפלשתינית. הנשיא סאדאת כרך יחד את הדברים, ומאז כל נשיאי מצרים עושים זאת. קמפ דיויד עבור מצרים הוא ההסכם החשוב בין שתי המדינות.

מצרים וישראל נמצאות זה 40 שנה במצב של שלום לעומת 30 שנות מלחמה. 30 שנות עוינות וחמש מלחמות לעומת 40 שנות שלום. זה כוחו של ההסכם והפיכתו לנכס אסטרטגי ששתי המדינות שומרות עליו. הוא שרד תהפוכות אזוריות ואפילו מהפכה במצרים.

כאשר נחתם ההסכם, הוא הניח את היסודות ליחסים נורמליים בכל התחומים. הוא גם יכול היה לשמש דוגמה לחוזי שלום עתידיים עם מדינות ערביות אחרות. בדרך השתבשו הדברים, וכיום רוב סעיפי ההסכם אינם מיושמים: הקשר המסחרי לא מנוצל במלוא הפוטנציאל שלו; היחסים התרבותיים כמעט לא קיימים; תנועת התיירים בשני הכיוונים דלילה מאוד; התקשורת המצרית עוינת את ישראל; אין שיתוף פעולה אקדמי בין האוניברסיטאות; ספרי הלימוד ממשיכים לצייר את ישראל בצבעים שליליים ועוד.

עם זאת, נותרו מספר דברים הנותנים תקווה לעתיד: הסכם משולש, QIZ - Qualified industrial zones, שנחתם ב־2009 בין ארה״ב ישראל ומצרים, ומאפשר למפעלים מצריים לייצא לארה"ב ללא מכס, סחורה עם מרכיב ישראלי חלקי. ההסכם מפרנס אלפי מצרים וקרוב ל־680 מפעלים מצריים משתתפים בו, ומכניס מאות מיליונים בשנה. האינטרס הכלכלי גבר על השיקולים הפוליטיים. נוסף על כך, נחתם הסכם להזרמת גז ישראלי למצרים לעשר שנים. גם היחסים הביטחוניים מעולם לא היו הדוקים יותר. בנספח הצבאי להסכם השלום נעשה אפילו שינוי בהסכמת ישראל: כ־20 אלף חיילים נמצאים סמוך לגבול ישראל כדי להילחם בטרור.

ארבעים שנה אחרי חתימת ההסכם, ונוכח הקיפאון המתמשך ביחסים הבילטרליים, נראה שהמפתח לחימום הדרגתי ביחסים בין שתי המדינות הוא החינוך לשלום במערכת החינוך ובתקשורת המצריות.

יצחק לבנון היה שגריר ישראל במצרים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר