"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

כן, רותם סלע אמיצה

,עודכן

"בתקופת מלחמה, אתה צריך להיות סולידרי ולהגיד 'תנו לצה"ל לנצח' - ואני לא יכולה להגיד את זה... אני נסערת לא מהפחד, אלא מהייאוש". את הדברים הללו אמרה השחקנית אורנה בנאי בראיון במהלך מבצע צוק איתן. התגובות לא איחרו להגיע: קללות, נאצות, איומים עליה ועל חיי ילדיה. חברת מנו ספנות, שבנאי היתה הפרזנטורית שלה, הוצפה בפניות לפיטוריה. כעבור יומיים פוטרה.

גם השחקן מנשה נוי ביקש לומר את שעל ליבו. בראיון ל"גלובס" קרא למרד מסים ולסרבנות. טרה, החברה שבפרסומותיה כיכב, לא הגיבה לקריאות לפטרו, אבל בקמפיין החדש הוא כבר לא הופיע.

ואת הסטנדאפיסט רמי ורד אתם מכירים? ורד הוא מבקר חריף של נתניהו בטוויטר, אז הוא לא מוזמן להופיע בפני ועדים ויש קהלים שנרתעים מלהגיע להופעות שלו. ורד עצמו מעיד שהוא משלם מחיר כלכלי על הבעת עמדותיו בקול.

האמנים הללו העזו לבטא את דעתם, ומאותו רגע החל סביבם מחול שדים. הם הפסידו חוזי פרסום גדולים או הופעות ו"סומנו" על ידי המערכת. שום גוף בקונצנזוס לא מעוניין לעשות איתם עסקים.

ישראל היא מדינה קטנה, צפופה ונטולת גינונים. אין אצלנו כוכבים, זאת לא הוליווד. מי שמופיע בטלוויזיה בערב, למחרת עומד אחרינו בתור בדואר. אין כאן אחוזות פאר ממוגנות היטב, לכל היותר דירה תל־אביבית שכורה שעברה שיפוץ והחלפה חלקית של הצנרת.

אמנם מתאמצים לייצר כאן סוג של "גלאם" ו"סלבריטאות", אבל בתכלס, טקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה וקולנוע נערך באור יהודה, השטיח האדום מתפורר קצת בקצוות כי הוא מהשנה שעברה והשיער המעוצב מתקרזל מהלחות. אף אחד לא מרוויח סכומי עתק חלומיים ותל אביב היא לא לוס אנג'לס.

אז במקום כזה, שבו השוק קטן והעצבים גדולים, להגיד את מה שאתה חושב זה מעשה אמיץ, ויש סיכוי גדול שתשלם מחיר על כנות ותפיסת עולם. אנשים נרתעים, חוששים לאבד את המקום שלהם. "היום האנשים מפחדים, היום כבר אי אפשר לדבר כמו פעם", אומר השחקן גסאן עבאס בסרט התיעודי זוכה פרס אופיר "ארץ זרה" (גילוי נאות, היוצר שלו הוא בעלי).

אז כן, רותם סלע אמיצה. כי כשאת בלב הקונצנזוס בתפקיד המאמי הלאומית, את לוקחת סיכון אם את מעיזה לנגוע בפוליטיקה; על אחת כמה וכמה כשאת אומרת מילים כמו "תקווה" ו"שלום". ואפילו שלסלע יש גב כלכלי איתן, היא עדיין חיה בארץ, ויש לה משפחה וקרובים שסופגים את ההדף.

כמה מאיתנו היו מוכנים ורוצים שראש הממשלה יתקוף אותנו באופן אישי? שיאיימו עלינו ועל ילדינו ברשתות החברתיות, שיקללו אותנו ויתנפלו עלינו כאילו אמרנו משהו נורא במיוחד? ובכן - זה בדיוק מה שקרה לסלע.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר