"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ישראבלוף נוסח כחול לבן: נשף מסכות של תאבי שלטון

,עודכן

בכל שנה מתקיים בוונציה קרנבל מסכות. הקרנבל עתיק יומין, ראשיתו במאה ה־13, והוא נמשך שבועיים ממחצית פברואר ומציין את המעבר מהחורף לאביב. בימי הקרנבל תושבי ונציה מתערבבים ביניהם ומסתירים את זהותם האמיתית, עד לסיום הקרנבל כשהמסכות מוסרות והאמת נגלית לעין כל. בימים אלה ממש מתברר שגם בישראל מתקיים קרנבל מסכות "כחול לבן", שבהשוואה אליו קרנבל ונציה נראה כמו חגיגה צוענית.

קרנבל שבו תאבי שלטון עטו על עצמם מסכות מכל הבא ליד נמנעים מלהביע את דעתם, מקריאים מסרים מתוך מגילות מוכנות מראש ומושבעים לעמוד ולרקד סביב חלילי היחצנים. לקראת פורים הכינו עבורם מגילת הסתר, כדי שיוכלו להמשיך להסתיר את העובדה שאין להם דרך וחזון - רק תאווה לשלטון.

תקוות כחול לבן ושותפיהם בתקשורת היתה שהקרנבל יסתיים בתום יום הבחירות, שאז כל אחד מהשותפים המזדמנים יוכל ללכת לדרכו. לצערם, מתברר שהקרנבל עומד להסתיים מוקדם מהמתוכנן. הסימנים לכך הם ירידה מתמשכת בסקרים, שעדיין לדעתי מוטים לטובת כחול לבן, תגובות ברשתות החברתיות ועגמימות שהחלה מסתמנת אצל פרשנים ומנחים, שמצטערים שאין למפלגה קמפיין, שהרי שנים רבות הם מייחלים לחילופי שלטון. אין לי ספק שעד מועד הבחירות הירידה בסקרים תלך ותגבר.

מצביעי שמאל ומיעוט מאוכזבים בימין, לאחר האופוריה הראשונית שנסקה בהקמת גוש השמאל תחת הכותרת כחול לבן, התפכחו והתפקחו. אתגר הובלת מדינת ישראל במציאות מורכבת דורש ניסיון, כישורים ומיומנות שאין לראשי כחול לבן. שאלתי קבלן שסיפר לי שהוא תומך בכחול לבן, אם היה מפקיד את חברת הבנייה שלו בידי ארבעת ראשי המפלגה, ששניים מהם כבר התגלו ככישלונות עסקיים. תשובתו הנחרצת היתה "לא". "ואת ישראל אתה מוכן להפקיד בידם?" שאלתי. תגובתו היתה שתיקה מתמשכת.

בני גנץ לא היה מפקיד פלוגת טירוני צנחנים בידי מי שלא סיים קורס קצינים, הוא היה רואה במינוי כזה חוסר אחריות. אשר על כן יש יומרנות, גאוותנות וחוסר אחריות בבקשה להנהיג את ישראל על ידי חסרי ניסיון, בעיקר בימים שצפויים למדינה אתגרים משמעותיים. ישראלים לא יהמרו על עתידם, גם כאלה ששנאת נתניהו, בהשפעת התקשורת, עיצבה את תודעתם.

גבי אשכנזי תומך בגנץ לראשות הממשלה; מועמד שהוא כינה "חמור" והתנגד למינוי שלו לרמטכ"ל. איזו אבירות! מעניין מה יעלון, איש הגון, חושב על קלטות אשכנזי, ומה לפיד, שר האוצר לשעבר, צופה למשק הישראלי עם הבעייתיות שמייצר ניסנקורן (כך לדברי אשכנזי). שלושת הרמטכ"לים מעריכים מאוד את יאיר לפיד, שאותו הצליחו להפוך לנותן שירותי דרך למכונית הנהוגה בידיהם. לפיד מוכן לספוג את העלבון בידיעה שלאחר הבחירות הוא יישאר עם המפלגה, הקצינים הבכירים לא יתרוצצו בין הוועדות בכנסת.

לצערי, אי אפשר להתווכח עם כחול לבן במישור העקרונות, הערכים והחזון, כי אלה מעורפלים. עוד מעט קט יסתיים הקרנבל ויתברר שהוויכוח הרעיוני היה בכלל מיותר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר