לסיים את המו"מ הקואליציוני בהקדם
סתירה מהותית מרחפת מעל קדם-המשא-ומתן הקואליציוני המאכלס את כותרות העיתונים מאז הבחירות. מצד אחד איום איראני ומשבר במצרים שבדרום - ומצד אחר התעקשות על קוצו של יוד בעניינים שיום לאחר הקמת הממשלה לא יהיה מי שיזכור מה תוכנם.
אין עוד מי שמתריס כי אזכור המצב הביטחוני הבעייתי בגבול סוריה-לבנון הוא חלק מתכסיס בחירות. הממשלה היוצאת בעלת סמכויות מלאות לפעול כפי הבנתה להגנת האינטרס הלאומי, אבל ברור כי עדיף להפקיד את הסוגיה הביטחונית בידי מי שיחזיקו בהגה השלטון בשנים הקרובות.
למרות המודעות למצב שעלול להסתבך עקב היעדר היציבות בסוריה, ואפילו במצרים, הפוליטיקה מסרבת להיפרד מן ההרגל המגונה להאריך במשא ומתן ולדוש, ולשוב ולדוש, ולהגיע לתוצאה הסופית אשר הכל חזוה מראש.
כל השותפים למו"מ מכירים את הפרמטרים של הקיצוץ הכלכלי הכואב שיונח על שולחן הממשלה הבאה, וגורם כבר עתה לפוליטיקאים להירתע מתיק האוצר. הם גם מכירים את הניסוחים המדיניים המאפשרים למפלגות בעלות השקפות מגוונות להתכנס תחת קורת גג ממשלתית אחת. ההנחה כי הפלשתינים אינם מעוניינים בהסכם מאפשרת למצדדים במדינה פלשתינית ולשוללים אותה להשתתף בקואליציה אחת.
ממילא הניהול המדיני והתיקון הכלכלי הם עניין לטווח ארוך. לצורך הרכבת הממשלה חשובים הנושאים אשר יגיעו להכרעה מיידית, ובראשם השוויון בחלוקת הנטל. גם היקף הממשלה והרכבה. על עניין זה ישקיעו עתה הפוליטיקאים ונציגיהם למו"מ עד 42 ימים. למה? מדוע-
בפועל אין צורך בכל אלה. הצדדים מכירים את עמדותיהם. הם גם יודעים מה הקו האדום, שאינם יכולים לרדת תחתיו. הכל ברור לשועלים מנוסים במו"מ כיצחק מולכו ודוד שמרון, אורי שני והלל קוברינסקי, והאמת ניתנת להיאמר כי בפועל ניתן לסיים את הדיון - בחלקו הניסוחי-תוכני - בתוך זמן קצר ביותר.
הקושי הוא באיוש הממשלה. יש עתיד תובעת להגבילה על 18 שרים. הדעת נותנת כי אחרי שיבוזבז זמן רב היא תיאות להסכים ל-21 שרים ועוד ראש ממשלה. אם כן, כדאי לפנות לסוגיה האישית כבר עתה.
בליכוד יהיו בעיות קשות. דגים רבים בחבית שמימיה התמעטו. מה גם שאם הליכוד דואג לעתידו, עליו להכניס לממשלה גם כמה פנים חדשות. זה ניתוח כואב, אבל אם ייעשה ביד אמיצה, הוא יכול להיות קצר. הנסיבות הביטחוניות שהכל מכירים בהן מצדיקות לסיים את המו"מ על התוכן ועל ההרכב האישי במהירות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו