בין כל השינויים במערך הכוחות הפוליטיים עובר קו מקשר אחד: מי שהצטייר ככוח פוליטי - שאינו מוכן להתחייב על תוכניות פעולה מוגדרות, הניזונות מאידיאולוגיה מוצקת - נפגע, וכל מי שהצטייר בצורה הפוכה, נבנה וגדל מאוד. כל זמן ששלי יחימוביץ' שמרה על האידיאולוגיה הסוציאל-דמוקרטית, העבודה היתה בעלייה, אבל אז התבררו שני דברים: היא פועלת בניגוד לאמירותיה בעצם כך שהיא פוגעת בשכבות הביניים בשמירתה על ועדי העובדים החזקים, שאותם מגבה עופר עיני. מכך הרוויחה תנועת יש עתיד. השני היה נטישה מוחלטת של קו מדיני כלשהו, ומכך הרוויחה כמובן מרצ. קדימה כמעט נמחקה מכיוון שהציבור הבין שזו תנועה של אופורטוניסטים שנבנתה על ידי גניבת קולות מהליכוד - בעת הקמתה - שהפעילו את הכוח האלקטורלי הזה נגד דרכו הפוליטית של הליכוד. לאחר מכן התברר שבתנועה הזו גם התרכז רובם המכריע של מי שהוציאו שם רע למרכז הליכוד בשעתו, וזה התבטא בכמות המורשעים בה. מה שאולי הציל את שאול מופז מכיליון מוחלט היה היפוך המגמה, ומסע התעמולה הצליח לפרוט על מיתר הניסיון שיש לו במערכת הביטחונית. התנועה של לבני הצטיירה מייד עם הקמתה כעיר מקלט לאופורטוניסטים פוליטיים, שמזלזלים בכללי המשחק הדמוקרטי, וזו הסיבה שהיא קיבלה פחות מרבע הקולות שהצליחה קדימה לקבל בבחירות הקודמות. הליכוד החל להיחלש משום שלא הציג אידיאולוגיה מדינית ברורה, ובכך איבד קולות בתחילה לבנט. אותם בוחרים לא בטחו בנתניהו שלא ישתמש בקולותיהם ליישום מדיניות הפוכה, לדעתם, כזו שתביא להקמת מדינה פלשתינית. לוואקום שיצר הליכוד בנושא השוויון בנשיאה בנטל נשאבו מייד הן בנט והן לפיד באמירות ברורות מאוד. פרשנות הבוחר היתה שהליכוד שומר לעצמו את האופציה להמשיך למסמס את הדרך, שעליה הורה בג"ץ, בעוד הוא מקווה שלפיד ובנט ילחצו בכל הכוח להפסיק את האפליה הלא מוסרית בין דם לדם, להכניס את החרדים לשוק העבודה ובכך להגדיל את התוצר, להרחיב את בסיס גביית מס ההכנסה ולהקל על המעמד הבינוני. התחושה היתה שהליכוד הוא נוכח-נפקד, למרות ההישגים המרשימים בקדנציה זו: מהפכת הסלולר, מהפכת התחבורה ושדרוג החינוך בכל הרמות (שם רק מתחילים לראות את השיפור, כי התהליכים איטיים), לצד ההצלחה להגן על הכלכלה מפני תוצאות המשבר הכלכלי העולמי. אבל מסע ההסברה לא התמקד בהישגים. נכון שהיה מקום לציין גם שמנהיגותו של נתניהו לעת הזו הכי מתבקשת עקב הצורך במנהיג מנוסה, אבל הליכוד שגה בכך שהפך זאת לעיקר. התמונה היתה שונה לגמרי אילו הליכוד היה מציג קו אידיאולוגי בכל התחומים, מדיני, כלכלי וחברתי, מול יריביו הפוליטיים. טועים אלה השמים את הטקטיקה הפוליטית מעל האידיאולוגיה.
