כנסת חדשה, פנים חדשות

העובדה ש-38 מכלל הח"כים הם דתיים וחרדים (לעומת 28 בכנסת היוצאת) תשפיע לא רק על מספר מנייני התפילה שיתקיימו בבית הכנסת של המשכן, אלא גם על הנושאים שיידונו במליאה ובוועדות. מניסיוני ככתב פרלמנטרי למדתי שח"כים מעלים לדיון בעיקר נושאים הקרובים לליבם ושמעסיקים את ציבור הבוחרים שלהם. לפיכך ברור שיקדישו בכנסת שעות ארוכות לדיון בנושאים הקשורים לדת ומדינה, ליחסי דתיים וחילונים, לגיוס לצה"ל, לחלוקה של הנטל, לבעיות כשרות, למקוואות ולחילול שבת.

גם לגידול המשמעותי במספר הנשים בכנסת, מ-21 ל-28, יש משמעות שבוודאי תשפיע על צביון הדיונים. העובדה שבראש שלוש מתוך תריסר המפלגות בכנסת עומדות נשים (שלי יחימוביץ', ציפי לבני וזהבה גלאון) שופעות אנרגיה ורצון עז להצליח, תגביר ביתר שאת את רצונן של הח"כיות להעלות נושאים שמעסיקים יותר נשים, למשל, הטרדות מיניות, החמרת הענישה נגד עבירות אלה, מאבק לשיפור שכרן של נשים במקומות העבודה ומתן ייצוג הולם לנשים במגזרים. בעבר מרבית הדיונים בנושאים אלה נדונו בוועדה לקידום מעמד האישה, עתה יש להניח שירבו לעסוק בהם גם במסגרות אחרות בכנסת.

המספר הרב של ח"כים חדשים, שמגיעים לכנסת ממגזרים שונים ללא ניסיון קודם בעבודה ציבורית, עלול להקשות עליהם בהתאקלמות בכנסת ולהאריך את תקופת הלימוד וההסתגלות שלהם. בשבועות הראשונים לשהותם במשכן הכנסת נראים הח"כים החדשים כמו טירונים בצה"ל, המגיעים לבסיס קליטה ומיון. אין להם מושג איך מגישים הצעה לסדר, הם לא יודעים איך מנסחים שאילתא, במשך שבועות הם חוששים לעלות לדוכן הנואמים בכנסת ללא נאום שהכינו מראש, ובוודאי אינם מעזים לקרוא קריאת ביניים לנואם שדבריו מרתיחים את דמם. הם מתבוננים בקנאה בח"כים ותיקים, שמסתובבים בוועדות ובמליאה כמי שנולדו בכנסת.

במהלך השנים למדתי להעריך את אותם ח"כים חדשים וחסרי ניסיון שכמו תלמיד חדש בבית ספר מקדישים ימים ארוכים ולעיתים שבועות ללימוד. הם יושבים בשקט במליאה ומאזינים לנאומיהם של אחרים, הם יושבים בדיוני הוועדות ולומדים את הנושאים הנדונים, נעזרים בח"כים ותיקים (גם ממפלגות יריבות) כדי לקבל עצות מועילות. רק לאחר מכן, כשהם חשים כדגים במים, הם מתחילים להשתמש במגוון הכלים הפרלמנטריים העומדים לרשותם, כדי ליזום הצעות חוק או הצעות לסדר, להשתתף בדיון במליאה ולבקש את רשות הדיבור בישיבת ועדה.

לעומת זאת, יש ח"כים חדשים שאין להם סבלנות ואורך רוח: הם רואים את עמיתיהם זוכים לחשיפה בתקשורת ורוצים לחקות אותם. הם מתחילים (בדרך כלל בסיוע עוזריהם הפרלמנטרים) ליזום הצעות חוק פופוליסטיות, שכל תכליתן לגנוב כותרת. הם מעלים רעיונות הזויים, שהם עצמם יודעים שלא יהפכו לחוקים וספק אם יגיעו בכלל לדיון בקריאה הטרומית (המוקדמת), ומבקשים להשתתף בדיון במליאת הכנסת בנושא שאין להם מה לומר בו. הם רוצים לדבר כדי שציבור המצביעים שלהם וקרובי משפחתם וידידיהם יראו אותם בערוץ הכנסת (ערוץ 99) ואולי יאמרו להם לאחר מכן "שמעתי את הנאום שלך, הוא היה מצוין".

יש לקוות שהח"כים החדשים שיגיעו בעוד שבועיים לטקס הפתיחה החגיגי במשכן יביאו עימם תובנות חדשות, יוזמות מעניינות ורעיונות מועילים, אך לא פחות חשוב מכך, יקפידו על התנהגות נאותה, ישתמשו בשפה מכובדת, ללא קללות ונאצות, ובכך יכבדו את ציבור הבוחרים שלהם ויתרמו להעלאת קרנו של בית המחוקקים שלנו.