הבחירות יוכרעו על מהות, ולא עם מפלגות של עמימות

המשימה העיקרית שה"פייק תקשורת" התגייסה למענה היא להמשיך את העיסוק בהמלצות היועץ המשפטי עד ליום הבחירות. לא לאפשר עיסוק כלשהו בסוגיות הליבה, כדי שלא לפגוע במפלגת העמימות בראשות גנץ־לפיד. מפלגה שמנסה לשווק מותג פוליטי חסר תוכן מהותי. מותג חדש שיש בו אינספור טעמים, לכל דיכפין. סוג של חמין (צ'ולנט), שמרכיביו מעורבבים עד לבלי הכר.

קשה מאוד להתווכח עם מפלגה פוליטית שיש בה הכל, מכל כל, בערבוביה. מפלגה שראשיה מדקלמים מסרים יחצניים סותרים, כאילו הבעיות והאתגרים העומדים בפני ישראל הם כמו בבחירות בשווייץ או בניו זילנד.

למרות המיסוך המכוון, הבחירות הקרובות עתידות להיות מכריעות באשר למהותה, לחזונה ולדרכה של ישראל. אחרי 70 שנה הגיע רגע האמת - ובל נתפתה לחשוב, אפילו לשנייה, שההכרעה היא על אישיותו של ראש הממשלה.

אין לי ספק שגנץ ולפיד אוהבים את מדינת ישראל. איש לא מטיל ספק בנאמנותם אליה. מבחינתי, אין גם לייחס חשיבות מהותית לתלונות שמצטברות על התנהלות גנץ לפני עשורים רבים, ואולי גם תלונות נגד אחרים שיתפרסמו ברשתות. בדיקת התלונות מסורה לרשויות החוק.

השאלות שעומדות להכרעה הן: האם הישראליות תחליף את היהודיות, כפי שבן־גוריון היה משוכנע? האם הפוסט־ציונות תחליף את הציונות, כפי שמטיפים אייקוני התרבות בשמאל? האם הזיות שלום שהביאו עלינו אסון, כפי שהובילו יצחק רבין, שמעון פרס, אהוד ברק ואהוד אולמרט, יחליפו את אחיזתנו במולדת ההיסטורית? האם ערכי הציבור ה"נאור" יהיו התחליף לערכים היהודיים שבהם הארנו את האנושות כולה? האם הגלותיות המתחדשת תהווה תחליף לעמידה איתנה אל מול החזקות שבאומות העולם?

על פי תחושתי, מבלי להסתמך על פייק סקרים, התשובה ברורה ומובהקת. מדינת ישראל היא התגשמות חלום. אלפי שנים, בכל תפוצות הגולה, שלוש פעמים ביום היהודים התפללו לשיבת ציון. בני עם קטן ונחוש היו מוכנים לשאת בכל הסבל, השמד וההשמדה, מתוך אמונה שיום אחד אור השמש יאיר את חייהם במולדת שעל אדמתה צעדו אברהם, יצחק ויעקב.

איש לא ישכנע את הישראלים הנבונים שהם כובשים במולדת. איננו כובשים, חזרנו הביתה לנחלת אבותינו.

רוב הישראלים רואים במדינה התגשמות חזון ציוני ומבינים שעל מדינה פוסט־ציונית שום חייל לא יהיה מוכן למסור את הנפש.

לא נותרו הרבה ישראלים שמאמינים שהמאבק הוא על קווי 67'; ברור לכל שהמאבק הוא על קווי 48', אם לא על הקו הכחול של הים התיכון. למרות הניסיון הבלתי פוסק למגר את הרעיון הציוני, מיעוט קטן עוזב את הארץ ועובר לברלין. ילד יספור את אלה שירדו מרעננה לארה"ב, בלב שבור. רובנו מעדיפים כלכלה חופשית על פני שעבוד לוועדים הגדולים.

לימין יש תשובות מצוינות וסיכוי גדול לנצח, בשני תנאים. האחד - שקולות הימין לא ילכו לסל המיחזור בגלל מפלגות קטנות שלא יעברו את אחוז החסימה; השני - שהגוש כולו יתלכד מול השמאל וייפסקו מייד המאבקים בתוך מרכבת הגאולה של עם ישראל, במעלה הדרך לירושלים הבנויה והשלמה.