ריקוד טנגו בשמאל

הודעתה של שלי יחימוביץ' ביום חמישי שלא תשב בממשלת נתניהו הכניסה תזזית בגוש השמאל. שלוש המפלגות העיקריות המרכיבות אותו, שעד כה תקפו זו את זו באכזריות, פרצו לפתע בריקוד טנגו סוער, שתוצאותיו טרם התבררו. איחוד בין הסיעות אחרי הבחירות כדי למנוע מנתניהו להרכיב ממשלה זה דבר אחד, אולם חיבוק משולש שכזה עוד במהלך הבחירות, כשכל מפלגה עדיין נאבקת על חייה, עלול להתגלות כקטלני עבור אחת מהן או יותר.

הדיבורים על האיחוד בין המפלגות עשויים לסייע לנתניהו, שיוכל כעת לחזור לסיסמה הראשונה של הקמפיין, מייד אחרי האיחוד עם ליברמן: ימין חזק מול כל השמאל. קו שננטש בחודש האחרון לטובת התכתשויות מיותרות עם בנט, ש"ס ושאר העולם.

שני שיקולים מרכזיים עמדו בבסיס החלטתם של הליכוד וישראל ביתנו להתאחד לרשימת מועמדים אחת בבחירות: להקדים איחוד אפשרי בשמאל ומעורבות היתר של שמעון פרס בפוליטיקה.

הדיבורים על איחוד בשמאל נשמעים פה כבר תקופה ארוכה. כמעט כל מי שייחל להפלת נתניהו ציפה לאיחוד הזה, ממש כפי שקיווה לשובו של אהוד אולמרט לזירה הפוליטית. אולם מועד הגשת רשימות המועמדים הגיע ועימו תום הספקולציות - השמאל מפולג. אולמרט נשאר בבית. בין לבין נישא גם שמו, על ידי ראשי אותו מחנה, של שמעון פרס. מי כמוהו, הם סברו, שגם תחת מעטה הממלכתיות נותר יצר המעורבות הפוליטית לפעום בו כבעבר, מתאים יותר לרקוח מרקחת שכזו. ציפי לבני אף הפצירה בו להתפטר מתפקידו ולהתייצב בראש גוש השמאל.

כעת זו אותה לבני שהעידה כי נפגשה איתו בימים האחרונים ושיתפה אותו ברצונה לאחד את השמאל כדי להפיל את נתניהו. גם יחימוביץ' נפגשה עם פרס לפני ימים ספורים, ולמרבה הפלא - גם לפיד. הנחת העבודה הישנה של הליכוד, שלפיה פרס יעשה הכל כדי להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על כל אחד אחר מלבדם - רק מתחזקת. אחרי שהכתיר את אבו מאזן לפרטנר וניסה להסיט את סדר היום נגד מדיניות הממשלה היוצאת המנסה בימים אלה להיבחר שוב, דומה שפרס ממשיך בניסיונותיו לבחוש ולערבב, לרקוח ולהתערב. בית הנשיא, אגב, מכחיש.