החרמת המחרימים - כמוה כגול עצמי

המתח בין ההנהגה הישראלית לבין ההנהגה היהודית בארה"ב גובר. אחת הסיבות העיקריות למשבר נובעת מכך שיהודי אמריקה, ברובם הגדול, הם ליברלים, מצביעים מסורתיים למפלגה הדמוקרטית, הרואים בנשיא טראמפ ביטוי לכל מה שהם מתעבים בפוליטיקה: מיחסו לנשים, דרך יחסו למיעוטים ועד יחסו למערכת השלטונית עצמה.

יהודי אמריקה מתקשים מאוד להבין כיצד זה דווקא בישראל טראמפ פופולרי וזוכה לאחוזי תמיכה הגבוהים בהרבה מאלה שהוא מקבל באמריקה. לכך מתווספות שאלות הנוגעות לנושא ההתנכרות לזרמים הלא־אורתודוקסיים ביהדות ולפרשה הלא־נגמרת של תפילת "נשות הכותל" ולהפרת ההסכם שאפשר להן להתפלל בשטח שהוגדר בעבורן.

איש אינו יכול לזלזל במתח שנוצר. יהודים חשובים באמריקה מאמינים כי ממשלת ישראל מבינה כיום שהאוונגליסטים, ולא יהודי אמריקה, הם תומכיה הנאמנים ביותר. הם סבורים כי תמיכת הימין העמוק שם מסוכנת לישראל לא רק משום שבחזונה המרת דתם של היהודים או אובדנם, אלא גם משום שזו תמיכה של גורמים הנמצאים בעימות רב שנים עם היהודים הליברלים, ואשר אצל חלקם מלווה אהבת ישראל עם אנטישמיות. מי שהעימות מטריד אותו, צריך לעשות מאמץ ולהימנע מתוספת מתח מיותר, דוגמת החוק המונח על שולחן בית הנבחרים האמריקני ואשר עניינו הענקת גיבוי למדינות בארה"ב המחרימות גורמים המחרימים, מצידם, את ישראל או את השטחים הכבושים.

החוק הוא חלק מן המאבק המוצדק בתופעת ה־BDS, אלא שלא פעם יש מי שמנצלים את רגישותנו לנושא, ומי שחפץ להוכיח לנו את ידידותו פועל בהקשר זה בדרכים שיש בהן כדי לפגוע בישראל. מדובר בהצעת החוק של הסנאטור הרפובליקני מרקו רוביו, האמורה להצטרף לשורה של חוקים אחרים בנושאי המזרח התיכון כ"עסקת חבילה", ואשר עניינה בהענקת גיבוי פדרלי לחוקים האוסרים חתימה על הסכמים מסחריים עם אנשים שהביעו דעתם בעד החרמת מוצרים מישראל ומהשטחים.

גבעת הקפיטול בוושינגטון // צילום: אי.פי

הרפובליקנים תמכו, ואילו במחנה הדמוקרטי חל פיצול, כאשר 22 סנאטורים התנגדו וטענו כי זו פגיעה בתיקון הראשון לחוקה האמריקנית, האוסר חוקים המגבילים את חופש הדיבור. גם בבית הנבחרים עומדים הרפובליקנים להצביע בעד, ואילו הדמוקרטים, שהם הרוב בבית זה, צפויים להתפצל. ננסי פלוסי, מנהיגת הרוב הדמוקרטי, עדיין לא אמרה את דברה אך יש לה עניין גדול בהבטחת פעילות דמוקרטית אחידה, ולכן כל הצעה הגורמת לפיצול בעייתית מבחינתה.

חוקים המענישים את המחרימים באמצעות החרמתם הועברו כבר בכ־25 מדינות בארה"ב, אבל בתי המשפט הפדרליים בקנזס ובאריזונה מנעו את הפעלתם בשטחן וקיבלו את טענות המוחרמים כי יש בכך משום פגיעה בחופש הדיבור. יוזמי החוק החדש סבורים כי למרות שמדובר בחוק הצהרתי בלבד, יהיה בו כדי להעניק גיבוי למדינות המחרימות את המחרימים. משפטנים רבים טוענים כי התיקון החוקתי עולה על כל חוק שיקבלו שני בתי הקונגרס, כך שגם בתי משפט פדרליים שהנושא תלוי ועומד אצלם, וגם אלו שיצטרכו לעסוק בנושא בעתיד, ייאלצו להכריע על פי החוקה, ולא תהיה להם ברירה אחרת אלא למנוע את מימוש החוק.

יכול להיות שניתן להעביר את החוק בבית הנבחרים, אך יהיה זה ניצחון מר. החוק לא יוכל לגבור על בתי המשפט הפדרליים ולכן לא ישיג את מטרתו, ואילו מבחינת ישראל הוא רק יתרום לקרע נוסף ומיותר בינה לבין הדמוקרטים ולכן - גם בינה ובין רוב יהודי אמריקה. מוטב למי שישראל חשובה לו, ושהיחסים עם יהודי אמריקה יקרים בעיניו, לרמוז לאנשים החרוצים באיפא"ק לוותר על החוק הזה.