יולי (יואל מכלוף) אדלשטיין

השלב המי־יודע־כמה של השמאל להתחבר לקונצנזוס הישראלי ולהביא "קהלים חדשים" (בעברית לא מכובסת: מזרחים) הגיע לשיא אחרי הבחירות המקדימות במפלגת העבודה. הטיעון שהדהד: בעוד שהחמישייה הראשונה של הליכוד מאוכלסת ב"גברים אשכנזים", מתהדרת העבודה ב"שלושה גברים מזרחים ושתי נשים".

האמת הפשוטה היא לא שהימין "התנתק מהעם", אלא שהתוצאות הללו מלמדות שפוליטיקת הזהויות היא תיאוריה דמיונית כושלת, שלמעט בועה קטנה באקדמיה ובמקבילתה בתקשורת ובטוויטר, אינה מעניינת איש. אגלה לכם סוד: לאותם "קהלים חדשים" יש עוד רכיבים בזהותם, מעבר למוצא האתני. אחד הרכיבים מכונה - השקפת עולם; מסתבר שהיא משפיעה על דפוסי ההצבעה יותר מנוסטלגיה עדתית.

הסקר השנתי של המכון הישראלי לדמוקרטיה אמנם לא מפלח עמדות לפי מוצא או עדה, זה הרי אסור (למעט אחרי בחירות בליכוד); אך הוא מציג פילוחים לפי עמדות דתיות, וכולל קטגוריות כמו "מסורתיים דתיים" ו"מסורתיים לא־דתיים"' שבשורת שאלות ארוכה עמדותיהם נוטות יותר לימין או לשמרנות.

בשאלה מה מצבה הכללי של ישראל - 61% מהמסורתיים הדתיים ו־56% מהלא־דתיים השיבו "טוב וטוב מאוד", לעומת 44% מהחילונים. בסעיף "גאים בישראליותם", 93% ו־95% מהמסורתיים השיבו בחיוב, לעומת 84% מהחילונים. בשאלת היחס בין יהדות לדמוקרטיה, הקבוצה הגדולה בקרב המסורתיים סבורה ש"יש איזון בין שני המרכיבים", בעוד שאצל השאר ישנה תחושה שאחד הרכיבים חזק מדי. בשאלה התאומה - איזה מרכיב צריך להיות חזק יותר - רוב מוצק של המסורתיים (56% ו־%59) סבור כי "שני המרכיבים באותה מידה", בעוד שאר הקבוצות רוצות לחזק את אחד הרכיבים על חשבון משנהו. בשאלה אם החלטות גורליות הנוגעות לביטחון המדינה צריכות להתקבל ברוב יהודי, השיבו 82% ו־89% מהמסורתיים השונים בחיוב, לעומת 60% מהחילונים. רוב המסורתיים (57% ו־%58) תומכים בשלילת זכות הבחירה ממי שאינם מסכימים שמדינת ישראל היא מדינת הלאום היהודית. בשאלה אם תומכים בהפרדה במגורים כדי לשמור על הזהות היהודית/ערבית, 53% ו־43% מהמסורתיים השיבו בחיוב, לעומת 30% מהחילונים. ומעניין ביותר - בשאלה באילו מוסדות יש חשד לשחיתות, מסורתיים נטו לחשוד בביהמ"ש העליון (26%) או בתקשורת (62%), בפערים של 10% ו־20% מהחילונים.

ברבות מהשאלות ישנו מִתאם די מובהק בין עמדות המזדהים כמסורתיים לבין עמדות המזדהים כאנשי ימין או מצביעי ליכוד. עמדות "הקהלים החדשים" ברורות אפוא, והן נוטות לימין או לימין המתון, ללא קשר לזהותם האתנית של העומדים בראש המפלגות הללו. ציבורים אלו מעדיפים להעניק את קולם לאדלשטיינים, גלנטים, אלקינים ושטייניצים האוחזים בעמדות לאומיות, ימניות ושמרניות, ולא לגבאי, פרץ או שמולי - גם אם הסבא שלהם היה היועץ של המלך.