"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לא אבד הכלח על הבחירות המקדימות

,עודכן

במאמר מהשבוע שעבר ("הארץ", 8.2.19), קבע אהוד ברק כי "אבד הכלח על שיטת הפריימריז. היא נהפכה לתהליך משחית, לעיתים מושחת, ובכל מקרה בלתי רלוונטי לחלוטין". ההוכחה היא העובדה שהציבור מעניק את קולו למפלגות רבות שאינן עורכות בחירות פנימיות, ואינו מתעניין בדרך שבה נקבעים המועמדים לכנסת. ברק הציע את השיטה ההולנדית, שבה מקבלים הבוחרים, בהגיעם לקלפי, את דף המפלגה שהם מעוניינים לבחור בה, ועליו הם מסמנים את שמות המועמדים המועדפים בעיניהם.

אלא שהפתרון אינו כה פשוט. במשך שנים ארוכות התמנו המועמדים לכנסת בוועדות קטנות, שאנשיהן מינו קודם את עצמם, ואחר כך אחרים, כשהשיקול המרכזי היה הנאמנות למנהיג המפלגה. לאחר מכן עברו לבחירת המועמדים במרכזי המפלגות. אלא שאז כמה מאות חברי המרכז הפכו ל"מלכי המפלגה", ורבו המקרים שבהם דרשו הם תפקידים לעצמם במשרדי הממשלה, או בחברות ממשלתיות, בתמורה לתמיכתם. הנבחרים, שנבהלו מהמצב, לחצו על הממסד המפלגתי להרחיב את הגוף הבוחר ולקיים את בחירת המועמדים לכנסת בקרב כל הרשומים כחברי המפלגה.

שיטת הבחירות המקדימות הקטינה מאוד את הלחץ על תפקידים וטובות הנאה, אבל הגדילה מאוד את היקף ההוצאות של המועמד עד שגרמה לו לפנות לבעלי מאה. צורך זה גרם, לא פעם, להבטחות הכרוכות באינטרסים הכלכליים של התורמים ובעבירה על החוק. מצד שני - כל חברי המפלגה השתתפו בתהליך הדמוקרטי הפנימי, ובמידה רבה זו אכן חגיגה לדמוקרטיה. כדי להילחם בהשחתה הובטח פיקוח צמוד של מבקר המדינה והוגבלו התרומות. לאחרונה אף נחקק חוק (המפלה, מעצם טיבו, בין ח"כים מכהנים לבין מועמדים חדשים), ולפיו מעכשיו תממן המדינה את מערכות הבחירות של הח"כים, ומי שנוטל את מימון המדינה אינו רשאי לקבל תרומות פרטיות.

את השיטה שמציע ברק בחנו נתניהו ואני, כשכיהנו כסגני שרים במאה שעברה, ורצינו להציע הצעת חוק שתחייב את השיטה ההולנדית. זנחנו את הרעיון, בין השאר משום שהוא גורם לכך שמי שמצביע אינו יכול לדעת, ברגע הצבעתו, כיצד תיראה רשימת מועמדי מפלגתו לבית המחוקקים, ובמידה רבה הוא מצביע עבור הבלתי נודע. זה לא בדיוק דמוקרטי. יתרה מזו - אם המועמד יודע שגורלו ייקבע לא רק בידי חברי מפלגתו אלא בידי כלל הציבור, סביר להניח שיעשה מאמצים גדולים להגיע אל הציבור הזה, מה שיעלה לו במחיר גבוה עוד יותר, דבר שמגדיל את סכנת השחיתות.

ברק צודק שנבחרות מפלגות שאין בהן דמוקרטיה פנימית, אבל כדאי לציין שרובן הפכו לתופעות קיקיוניות, ואולי יש לכך קשר עם היותן מפלגות של איש אחד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר