"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לחנך לתרבות של מחלוקת

,עודכן

האחדות נבחרה לנושא השנתי של מערכת החינוך בראשית שנה"ל. כתזכורת קיבלו השבוע כל המורים פנייה ממשרד החינוך, שבה הודגשה חשיבות האחדות בישראל ובקשה "לנטוע את המסר בנפשות התלמידים". המכתב מלא באזהרות מפני עונשים ואסונות, שינחתו עלינו אם תיפרם אחדותנו. יש בו תזכורת למצבים שבהם סטינו ממנה, ואסונות שאירעו במהלך ההיסטוריה עקב פרימת הברית: "בכל פעם שבה נפרמה אחדותנו הפנימית, באנו על עונשנו הכבד והתפזרנו לגלויות".

האחדות הנישאת כיום בפי כל אינה כה תמימה. היא משרתת בעיקר את החזקים, את אלה שיש להם עניין לשמר את הסדר החברתי הקיים שמשרת אותם. החלשים, המודרים, אלה שהמציאות קשה להם והם סובלים בה, מוזמנים להתיישר לפי המסר שנתבע מהם, ולא - כולם ייענשו בגללם.

במסר האחדות לא צריך לטפל באיומים של שכר ועונש; אין כאן עניין דו־קוטבי של אחדות מול התפרקות. המסר למורים שגוי. את התלמידים צריך ללמד להסתכל על צדדים שונים של אותו מטבע, לעודד הכלה של תרבויות שונות ולחייב ראייה מורכבת ורחבה של נרטיבים שונים של אותה היסטוריה. יש ללמד חשיבה רב־ממדית עם התייחסות למסורות השונות ולשבטים המגוונים בחברה הישראלית.

תרבות של מחלוקת היא הנושא שהיה צריך להיבחר כנושא שנתי. בתי ספר צריכים לחנך להבנה שמחלוקת לא מביאה להתפרקות. הקריאה לאחדות משמשת כסות לחשש מוויכוחים ומדיונים נוקבים. דיונים סוערים מפרים ומצמיחים חשיבה. הימנעות מחיים בתוך מחלוקת היא שמביאה לתסכול ולאלימות, בסופו של דבר.

את התלמידים יש לחנך לומר "אינני מסכים איתך ואינני חולק איתך אותן תפיסות, גישתך מנוגדת לשלי, ראייתך הפוכה מראייתי - אך אתה שווה לי ואני רוצה לחשוב יחד איתך איך אפשר לקיים חיים משותפים". זה התנאי לצמיחת הסובלנות, לחיים ביחד ולחיסון נגד ההתפרקות שממנה מזהירים. זה המסר שצריך להילמד ולא זה שנשלח למורים, שבכל פעם שלא היתה אחדות, נענשנו מאיזושהי ישות חיצונית מפחידה ומאיימת.

המכתב הזה נשלח גם למורים הערבים, המהווים 20 אחוזים מכלל עובדי ההוראה. במכתב מתוארת היוולדות הרעיון הציוני, הגאווה במפעל הציוני שקרם עור וגידים, ניצחון הציונות והשיבה לארץ. אי אפשר לדבר גבוהה־גבוהה על חשיבות האחדות ולהתעלם באופן גס מרגשותיהם של מיעוטים החולקים איתנו חיים משותפים בארץ. הפנייה לציבור המורים מתעלמת מכך שהחברה הישראלית אינה רק חברה יהודית. חיזוק החברה הישראלית הוא גם חיזוק המיעוטים ושילובם. חבל שדווקא משרד החינוך נכשל במסר הזה לעובדיו, ודרכם לתלמידי ישראל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר