משטרת ישראל מתעמרת בחלשים
הנה שוב זה קורה במדינת ישראל שצריכה להיות אור לגויים בכל הנוגע לחלקים המוחלשים של החברה שלנו: בית המשפט ביקר בחריפות את המשטרה על כך שעצרה קטין עם מוגבלות שכלית בחשד להצתה, זאת מבלי לחקור אותו באמצעות חוקר מתאים ומבלי לציין את עובדת מוגבלותו בדיון. השופט בדיון הורה מיידית על שחרור הקטין ומתח ביקורת על התנהלות המשטרה בתיק.
כך דווח על ידי כתבת גל"צ מוריה אסרף. במקרה זה היה מצופה לכאורה כי משטרת ישראל תגיב בצער על העוול, תודה בתקלה ותודיע כי תקים ועדה פנימית לבדיקה, כיצד צעיר כזה לא קיבל את החקירה המתאימה לו ביותר, תוך הסקת מסקנות כנגד האחראים לדבר.
אבל בתוך עמנו אנו חיים ותגובה כזו נמצאת ככל הנראה מתחת לכבודה של משטרת ישראל. תגובת המשטרה נמסרה בזו הלשון: "שחרור הצעיר בתנאים מגבילים לא מעיד על חפותו או על תוצאות ההליך". הלב מסרב להאמין, זו התגובה על הסתרת מצבו של נאשם קטין? ככה מתייחסים למציאות שבה העומד לדין לא זכה מלכתחילה לצדק ולאפשרות לקבלת יומו בבית המשפט? זו המשטרה שלנו, של מי שנקראים "יהודים רחמנים בני רחמנים"?
ייאמר מיד, ייתכן שהצעיר חטא ופשע, אבל היכן מבחן בוזגלו? האם אדם ממשפחה חזקה, עם עורך דין שאינו מהסנגוריה הציבורית היה זוכה ליחס כזה? התשובה לצערי ברורה והיא הפוכה מהסדר הטבעי של הדברים. משטרת ישראל היא חלק ממערכת הצדק של המדינה ולכן תפקידה לאפשר לצדק להינתן בצורה שווה ביותר לא רק למעמד העשירים והחזקים בחברה שיודעים להגן על עצמם היטב אלא עוד יותר מכך על מעמד החלשים, על העמלים קשיי היום, על הפרטים שנפלטו אל שולי החברה, מסיבות שונות שרובן אינן תלויות בהם.
כותב שורות אלו לא היה מתקומם על הידיעה הזו לו היא הייתה יוצאת דופן, אבל היא למרבה הצער חלק ממגמה שבה קבוצות שוליים בישראל, בני העדה האתיופית למשל, טוענות שנים לאכיפת יתר נגדם.
אני כבר לא מדבר על העובדה שמשפחה בת העדה האתיופית מזעיקה את המשטרה לסייע בהתמודדות עם הבן שלהם הלוקה בנפשו, יהודה ביאדגה, והתוצאה היא שהשוטרים יורים בו למוות. לא ברור מה קרה שם, אבל ללב מתגנבת המחשבה שלו היה מדובר בצעיר ממשפחה עשירה התוצאה הייתה אחרת. התחושה הזו מתגברת כשאנו רואים שגם כאן צעיר עם עיכוב שכלי והתפתחותי לא קיבל יחס מתאים.
להלן כמה נתונים מחקריים. במחקר של אוניברסיטת תל אביב נקבע כי "מספר התיקים נגד קטינים יוצאי אתיופיה עומד על 6.5% מכלל התיקים בשנת 2013 ועלה ל-7.6% ב-2015, יותר מפי 3.5 מחלקם באוכלוסייה הכללית. אחוז כתבי האישום נגד נערים יוצאי אתיופיה עמד על יותר מפי ארבעה מחלקם באוכלוסייה (8.5%) ואחוז הנערים הנשלחים לרצות מאסר בפועל הוא כמעט פי עשרה משיעורם באוכלוסייה, והם מהווים 18.5% מכלל הכלואים בכלא "אופק". עוד נכתב במחקר כי "בישראל שיטור היתר והאלימות המשטרתית אינם מופנים רק כלפי אוכלוסיית יוצאי אתיופיה, גם ערבים אזרחי ישראל, עולים ממדינות חבר העמים וחרדים סובלים ממנה".
במחקר של אוניברסיטת בן גוריון שבנגב, שנערך על ידי פרופ' גיא בן-פורת וד"ר פני יובל, התברר כי "מחצית מבני העדה האתיופית סבורים ששוטרים נטפלים אליהם ללא כל סיבה. מן המחקר עלה מכנה משותף של תחושת שיטור יתר המופנה כלפי האוכלוסיות הללו בשל חולשתן. על פי המחקר, היחס לעדה האתיופית נובע מהיותה מגזר חלש ולאו דווקא, או לא רק, בשל צבע עורם של בניה" – וזאת מתוך מחקר שלא בחן הבדלים בצבע העור. בראיון בהמשך למחקר, אמר החוקר: "יש פה קבוצות מוחלשות שכלפיהן חלק מהפילטרים לא עובדים".
מדובר רק בקמצוץ ממחקרים בנושא ונראה שהגיע הזמן שבמדינת העם היהודי, שחרתה על דגלה פסוקים כמו "הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא ביתה", יינתן יחס שווה גם לחלקים החלשים שבחברה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו