לא נותר "יתרון ביתיות" בעולם התעופה

פשיטת הרגל של גרמניה איירליינס היא לא הראשונה וגם לא האחרונה בחברות התעופה. כשהמודל העסקי של רוב החברות מושתת על חיסכון בהוצאות, כל זעזוע, למשל עלייה במחיר הדלק הסילוני או בשכר הטייסים - יכול להביא את חברה מבוססת להפסדים. ככל שמתארכת התקופה שבה מחיר הדלק גבוה, כך גובר הסיכון לנפילה.

חברות הלואו־קוסט הגבירו את התחרות בענף, כשהן מורידות את רף המחיר לרמה שלעיתים קרובות אינה כדאית, אם התפוסה אינה גבוהה.

כיום כבר לא נשאר מאיפה לחסוך. הביקוש העצום למטוסים מבטיח שמחיריהם יישארו גבוהים.

המחסור בטייסים, בצוות אוויר ובמכונאים מצביע על כך שעלויות השכר לא ירדו, ומחירים לא יציבים של הדלק מקשים להגיע לרווחיות.

גם חברות ותיקות ומבוססות אינן חסינות מפני נפילה. הנכס האמיתי היחיד שיוכלו למכור בשעת צרה הוא כוח האדם המיומן. צי מטוסים מיושן אומר הוצאות דלק גבוהות, תחזוקה יקרה, וגם חברה פחות אטרקטיבית, כשהנוסעים מחפשים נוחיות, פחות רעש בטיסה וחיבור חשמל לטלפונים ולמחשבים, שאינו קיים במטוסים מהדור הקודם.

ציפוף השורות כבר הפך לנחלת הכלל, ונוסעים למדו להבליג בטיסות קצרות על חוסר הנוחיות, וגם למדו להסתדר עם כריך מהבית.

כמה חברות התנדנדו בין רווח להפסד, כמו אליטליה, שנתמכת על ידי הממשלה, או WOW האיסלנדית, וכיום החברות העשירות מהמפרץ כבר אינן ממהרות להשקיע ולרכוש מניות. השמיים הפתוחים מאפשרים לכל החברות לפעול מכל מקום בעולם, ולא צריך עוד היתרים מיוחדים לנחיתה, כך שאין עוד "יתרון ביתיות" לחברות.

בשוק שבו כל חברה יכולה לפעול בכל מקום, רק החזקים ישרדו, ולכן צריך להיות יצירתיים כדי להבליט ולהביא למודעות יתרונות שאין לחברות אחרות. הרבה יתרונות ייחודיים כבר לא נשארו.