"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

יש להקים מועצה לאומית לחינוך

,עודכן

מערכת החינוך בישראל מבולבלת. מ־1993 ועד היום התחלפו 13 שרי חינוך, שנתיים לכהונת שר בממוצע. לרוב, השרים לא חושקים במשרה, ולא מעוניינים לחזור לתפקיד אחרי הבחירות. למרות זאת, כל שר הנכנס לתפקיד מגיע עם סדר יום אידיאולוגי ועם רעיונות ועקרונות חינוכיים שאותם הוא מבקש להטמיע במערכת החינוך. כשמדובר בחינוך דור העתיד, בהקניית נורמות וערכים ובהכשרה להשתלבות חברתית ומקצועית, יש בשינויים התכופים משום ערעור על היציבות, ההכרחית לתכנונם, הובלתם והטמעתם של תהליכים ארוכי טווח.

השרים מגיעים עם סדר יום פוליטי משלהם ומטלטלים בהחלטותיהם את המערכת מצד לצד. תרגום תפיסותיהם לפעולה מצריך שינויים מערכתיים והסטת משאבים רבים. הדבר מקשה על מוסדות החינוך לתפקד, ופעמים רבות פוגם ביישום חזונם, שלא נקלט באופן מיטבי בשטח. מסיבה זו, הצוותים החינוכיים האמונים על יישום תוכניות השר נעשים ציניים.

כדי למנוע מציאות שבה מערכת החינוך נוהה אחר אופנות חולפות, יש להקים מועצה לביטחון חינוכי, בדומה למועצה לביטחון לאומי. מערכת כזו קיימת למשל בפינלנד, והיא פועלת לצד שר החינוך ואחראית לתכנון ולפיתוח, בעוד משרד החינוך והרשויות המקומיות אחראים לתפעול השוטף ולתקצוב המערכת.

מערכת החינוך סובלת מבעיות כרוניות: מחסור חמור במורים ובמנהלים, הכשרה לקויה של צוותי הוראה, הישגים נמוכים במבחנים בינלאומיים, תקצוב לא אחיד של זרמי החינוך, ועוד.

במועצה צריכים לכהן אנשי חינוך, מינהל, אקדמיה וציבור. עליה לקבוע את סדר היום החינוכי של ישראל לטווח הארוך. היא צריכה ליהנות מסמכויות נרחבות, כגון הסמכות לבקר את המערכת ולספק לציבור דו"חות הערכה תקופתיים. המועצה תייעץ לממשלה ותשמש כעוגן מקצועי יציב וייצוגי. שר החינוך יעמוד בראשה, בדומה למועצה להשכלה גבוה, ויוביל את תפיסת החינוך של ישראל.

בימים אלה מסיימת הממשלה את כהונתה. השר נפתלי בנט השקיע משאבים רבים בקידום מיזמים ותוכניות שהיו יקרים לליבו, כמו תוכנית הדגל להגדלת מספר הנבחנים ב־5 יחידות במתמטיקה. תוכניות אלה הניעו את כלל המערכת והשפיעו על הכשרת מורים ופתיחת מגמות לימוד בבתי הספר בעלות כספית גבוהה. כעת, עם הופעתו של שר חדש, צפוי הדגש להשתנות.

אם ירצה שר החינוך הבא להטביע את חותמו על מערכת החינוך לדורות, עליו לחדש את תהליך החקיקה להקמת המועצה, שהחל כבר בשנת 2008 ועבר בקריאה טרומית, אך מאז לא קודם. הקמתה של המועצה צריכה להיות אינטרס לאומי ראשון במעלה, וזו צריכה להיות משימתו הראשונה של שר החינוך הבא.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר