"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

נאום של יוהרה וסיסמאות

,עודכן

נאומו הפומבי הראשון של בני גנץ התאפיין ביוהרה. ממרום 195 הס"מ שלו, הוא התבונן על כולנו מלמעלה והכריז כי "ב־9 באפריל אקים ממשלה ממלכתית". בינתיים, הסקרים המחמיאים ביותר מעניקים לו כ־20 מנדטים, ועם נתונים כאלה, ספק אם הנשיא יטיל דווקא עליו את הרכבת הממשלה.

שבע פעמים הציג בנאומו את ה"אני מאמין" שלו כראש ממשלה ("ממשלה ללא אדונים ומשרתים, ללא מתנות מגונות וללא ליצני חצר. היא תפגין עוצמה מול אויבים ותחבר בין ישראלים"), הזכיר את המלך שהכריז כי "המדינה היא אני" (הכוונה ללואי ה־14), אבל לא הפגין הרבה צניעות כשאמר "אני" 30 פעם.

לאורך 1,662 מילות הנאום שובצו סיסמאות ריקות כמו "אנחנו עם אחד, לכולנו דגל אחד, המנון אחד וצבא אחד", "אני גאה במדינה שלנו" או "הגיעה העת למנהיגות מחברת".

ביקורתו על ראש הממשלה היתה מאופקת. הוא הזכיר את נתניהו בשמו רק פעמיים, אבל גם בהתייחסות זו היתה מידה של יוהרה. חודשיים וחצי לפני הבחירות גנץ מזדרז להודות לנתניהו "על שירותו במשך עשר שנים. אנחנו ממשיכים מכאן". עם כל הכבוד, הציבור עדיין לא ביקר בקלפי, טרם נספרו הקולות, והמועמד הטרי כבר סותם את הגולל על עתידו של נתניהו?

הנאום היה מעורפל ולא נאמרו בו דברים ברורים. הרמטכ"ל לשעבר לא פסל הצטרפות לממשלה בראשות נתניהו, כל עוד לא יסתיימו הליכי השימוע. גנץ הסתפק באמירה הכללית ש"עצם המחשבה שיכול לכהן בישראל ראש ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום, מגוחכת בעיניי". ייתכן שהדבר יקרה רק בעוד שנתיים; כיצד ינהג גנץ עד אז? אם נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה, האם פניו לאופוזיציה?

גם אמירתו ש"הממשלה הממלכתית בראשותי תחתור לשלום, ולא תחמיץ הזדמנות לחולל שינוי אזורי... ואולם אם יתברר כי אין דרך להגיע לשלום בעת הזו, נעצב מציאות חדשה", איננה מבהירה דבר, בוודאי ביחס למי שנושא עיניו להנהגת המדינה.

לא התפעלתי גם מדברי האיום שהשמיע כלפי שלל האויבים שלנו, מנשיא איראן ועד מנהיג חמאס, בנוסח "אני מציע לך לא לבחון אותי שוב". אזכור חיסולו של אחמד ג'עברי, ש"לא היה הראשון וגם לא חייב להיות האחרון", נועד להזכיר למי שאולי שכח שג'עברי חוסל בתקופתו של גנץ כרמטכ"ל, וכי ראוי שמנהיגי הטרור יידעו שאם ינהיג את המדינה, צפויים להם חיים מרים.

אין ספק שמצבה של המדינה ואזרחיה טוב מכפי שהוצג בנאום. הכללות כמו "אני לא מוכן שיחיה כאן דור שלם ללא תקווה" או "נחזור להיות חברת לומדת המעניקה השכלה ראויה לכל ילדיה" - מוגזמות; הן מעידות על שטחיות, ואולי אף על ניתוק.

Read this article in English

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

גדעון אלון

הכותב שימש כתב פרלמנטרי במשך כ-30 שנה, רבות מהן מטעם "ישראל היום"

כדאילהכיר