"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

זה הסוציאליזם, מותק

,עודכן

לאחרונה פורסם ספר שנקרא: "למה לנשים יש סקס טוב יותר במשטר סוציאליסטי". לפי המחקר, במזרח גרמניה דיווחו יותר מ־80 אחוז מהנשים שהיו "מאושרות" אחרי המפגש המיני האחרון, לעומת 46 אחוזים בקרב נשות מערב גרמניה.

תרשו למשקיפים מהצד לפקפק בנתונים, שנאספו כ־30 שנה אחרי התמוטטות מזרח גרמניה הקומוניסטית. הסיפור כאן אחר: זה הניסיון הנואש למצוא היבט חיובי כלשהו במשטר, שמכל בחינה אחרת היה מהאפלים והאכזריים ביותר במאה ה־20. הרי חייב להיות משהו טוב בסוציאליזם, לא?

עכשיו העולם עומד לנוכח קריסתה המוחלטת של מדינה מהיפות והמצליחות בדרום אמריקה; שבירתה קראקס היתה קסומה ומשכה לא רק תיירים, אלא גם מהגרים מכל רחבי תבל. זה מה שעולל הסוציאליזם לוונצואלה.

הקטסטרופה שמתחוללת במדינת הנפט ההיא במלאת 20 שנה למהפכה של הוגו צ'אבס, אינה תולדה של נסיבות פתאומיות ובלתי ניתנות לחיזוי. זאת התולדה הבלתי נמנעת של משטר סוציאליסטי רודני וריכוזי.

בעוד שלמשטרי הסוציאליזם העממי במזרח אירופה לא היו הרבה מעריצים בשמאל המערבי, להוציא קומוניסטים - לסוציאליזם של צ'אבס וממשיכו, מאדורו, היו גם היו מעריצים, כולל ישראלים ידועים. בארה"ב, השניים שגילו התלהבות רבה מהסוציאליזם הוונצואלי היו נעמי קליין ונועם חומסקי. כמעט אפשר לומר, נערה ונער. בישראל היו גם שמות פחות מוכרים של כלכלנים מטעם עצמם, שזכו לבולטות מסוימת אפילו בעיתון כמו "הארץ" ודה מארקר.

"יש מה ללמוד מהוגו צ'אבס", הכריזה עם מותו מרצה לכלכלה בדה מארקר לפני שש שנים בלבד. הטיעון העיקרי היה שצ'אבס "העלה באופן דרמטי את ההוצאה הציבורית, לאחר שהגדיל את חלקה של המדינה בהכנסות הנפט, שעד אז זרמו לתאגידים בינלאומיים. מיליוני אנשים זכו בדיור, בשירותי רפואה וחינוך". עד שמרוב שירותי רפואה, אזלו התרופות. אזל המזון. האם בבריה"מ לא זכו המונים מכל השכבות בחינוך, אפילו גבוה ואיכותי?

הנוסחה בוונצואלה הייתה זהה למקובל בכל משטר סוציאליסטי: הלאמה של חברות, העלאה אסטרונומית של מסים, העלאה אסטרונומית של תמלוגי המדינה מהכנסות הנפט, הפקעת זיכיונות וגירוש חברות בינלאומיות. פסקו ההשקעות הזרות. נזכיר שגם קולונל אחד בלוב נקט מדיניות דומה לפני יותר מ־45 שנה. לוב כביכול פרחה.

הדבר המדהים הוא, שתומכי המשטר הצ'אביסטי נהגו לסלף נתונים ולשקר - אולי מתוך חוסר מקצועיות וטיפשות אידיאולוגית. לפי תומכי הסוציאליזם, בוונצואלה הייתה צמיחה של פי 3 מאז מהפכת צ'אבס, ואילו ישראל הנחשלת צמחה באותה תקופה רק פי 1.5.

נשאלת השאלה, איך זה שהתל"ג הממוצע לנפש ירד בשנים הנפלאות האלה ב־30 אחוז, מכ־12 אלף דולר לסביבות 8,000. גם זה נתון מפוקפק, לאור התגברות עצומה של מאות אחוזים ברמת הפשיעה ובמספר הרציחות ברחובות קראקס בשנתיים האחרונות.

אחת הסיבות שמשטר רודני כזה זוכה לתמיכת "נאורים" ו"פרוגרסיבים", היא היותו אנטי־אמריקני קיצוני. אפשר רק לרחם על אזרחי המדינות האנטי־אמריקניות האלה, המשמשים בשר תותחים אידיאולוגי עבור מעצבי דעת קהל מטורפים בארה"ב ובישראל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אמנון לורד

בעל טור במגזין

כדאילהכיר