אשליית השלום עם עיראק

ב־6 בינואר פרסם משרד החוץ הודעה בערבית שבה חשף שלושה ביקורי משלחות עיראקיות, שכללו אישים סונים ושיעים בעלי השפעה בעיראק, שהגיעו לישראל במהלך 2018. הפרסום לא חשף את שמותיהם. הידיעה היכתה גלים בעיראק, לאחר שהודלף שבין המבקרים היו חברי פרלמנט מכהנים.

חברי פרלמנט רבים, לרבות היו"ר, דרשו להקים ועדת חקירה ולמצות את הדין עם כל מי שבא במגע עם "הישות הציונית". ההתנגדות לנורמליזציה עם ישראל הקיפה את כולם, למעט חבר פרלמנט אחד לשעבר, שעניינו יסופר בהמשך.

מרבית הישראלים היו רוצים שלום עם שכנינו, אך הניסיון של העשורים האחרונים גרם לחשוב ברצינות על הוויתורים שאנו מעוניינים להכיל עבור שלום מדומה. השלום עם מצרים קר מאוד, והשלום עם ירדן עובר טלטלה על רקע סירובה לחדש נספח בהסכם השלום המאריך את חכירת נהריים ומובלעת צופר.

ניכר כי שכנינו מייחלים לשלום אך ורק מתוך מצוקה ואינטרס. הם משכילים להשתמש בסיוע הישראלי, תוך הבטחות שווא ליחסי שלום עתידיים. הדוגמאות לכך רבות. בשנות ה־80 מכרו הנוצרים בלבנון לישראל אשליית שלום, שתתאפשר לאחר יציאת הפלשתינים מלבנון; הדבר גרם לישראל, בין היתר, להגיע לביירות ולגרש את הפלשתינים. התוצאות ידועות.

בשנים האחרונות, בסיוע הרשתות החברתיות וההגירה ההמונית של הסורים לאירופה, התאפשר לישראלים רבים לתקשר עם אנשי אופוזיציה סורים. אלה הביעו תקוותם לשלום עם ישראל, לאחר שתסייע בהפלת משטר אסד. אסד לא נפל, ושלום עם סוריה אין.

רוחות השלום בין ישראל לעיראק התחדשו. מייד אחרי נפילת סדאם חוסיין, הגיעו לישראל עשרות חברי פרלמנט עיראקים; מרביתם חששו להכריז על כך בפומבי. הבולט בהם, שהתגאה ולא חשש מביקורו בארץ, הוא חבר הפרלמנט דאז מיתאל אל־אלוסי.

ב־2004 ביקר כאן אל־אלוסי, והפרשנים בישראל דיווחו על השלום החם שמגיע מעיראק. זמן קצר לאחר מכן הוא גורש מהפרלמנט ושני ילדיו נרצחו על ידי אלמונים בעיראק. אל־אלוסי עצמו לא נבחר שוב, משום שלא עבר את אחוז החסימה.

עיראק היא מדינה נחשלת. למרות היותה אחת העשירות בעולם במשאבי טבע, היא לא מצליחה לספק חשמל ומי שתייה לתושביה. העיראקים מאסו בחיים האלה, בעודם עומדים חסרי מעש ורואים כיצד הנפט שלהם נגנב, יחד עם אוצרות טבע נוספים, על ידי איראן, השולטת בעיראק באמצעות המיליציות השיעיות (אלחשד אלשעבי) מאז נפילתו של סדאם.

העיראקים, הרוצים בכל מחיר להשתחרר מהאיראנים, מבקשים סיוע צבאי מישראל תמורת הבטחות שווא לשלום. למרבה הצער, בישראל מקצים משאבים רבים למען מטרה חסרת סיכוי זו.

באירופה נמצאים עשרות אלפי פליטים עיראקים, שאינם יכולים לשוב למולדתם. הם מייחלים לכך שישראל תסייע בהוצאת האיראנים מעיראק, ומבטיחים לנו שלום כשישובו לארצם ויתפסו את ההנהגה. כך נוספה גם עיראק לרשימת המדינות הערביות המבקשות סיוע ישראלי תמורת הבטחות לשלום עתידי, מס שפתיים דומה לזה שחווינו עם הנוצרים בלבנון בשנות ה־80, ולאחרונה עם האופוזיציה הסורית.

השלום עם עיראק נמצא במרחק שנות אור. באוקטובר 2017 חוקק הפרלמנט העיראקי חוק האוסר הנפת דגל ישראל וקובע מאסר בפועל למי שיפר זאת. אם לא למדנו מניסיון העבר, לכל הפחות, נלמד לקרוא נכון את ההווה.