רוצים שידורי תעמולה? תשלמו

עם תחילת שידורי תעמולת הבחירות ברדיו ובטלוויזיה הערב, יתעורר מחדש הוויכוח הציבורי אם יש צורך בשידורים האלה, המעניקים ל-34 הרשימות המתמודדות בבחירות זמן מסך יקר בשלושה ערוצי טלוויזיה ובשני ערוצי רדיו חינם אין כסף.

במשך שעות ארוכות (אם לדייק, 466 דקות בטלוויזיה) נצפה שוב, במשך 11 ימים רצופים, באמירות חלולות ובהבטחות ללא כיסוי של שרים ושל חברי כנסת. הם יגייסו לצורך זה את חיילי צה"ל, את הקיבוצים ואת ילדיהם ונכדיהם (אף שהחוק אוסר שימוש בילדים). בעבר נהגו המפלגות לגייס אמנים (שלישיית הגשש החיוור וספי ריבלין, למשל) כדי להוסיף לשידורים נופך משעשע ומבדר.

חוק הבחירות המאפשר את שידורי התעמולה הוא חוק אנכרוניסטי, שהיה מתאים יותר לשנות ה-70 וה-80, שבהן טרם היו רשתות חברתיות ואינטרנט, והטלוויזיה והרדיו היו אמצעי חיוני ליצירת קשר בין הנבחרים לציבור הבוחרים. כיום מחייב החוק רפורמה מרחיקת לכת ושינויים דרמטיים.

איני מצדד בביטול מוחלט של שידורי התעמולה. הם מאפשרים לרשימות החדשות, אלה שטרם מיוצגות בכנסת, להציג את ה"אני מאמין" שלהן ואת האנשים העומדים בראשן; מה באמת אנו יודעים על רשימת צדק חברתי בראשות גד הרן, על רשימת ברית עולם לגאולת ישראל בראשות עופר ליפשיץ או על דור בוני הארץ בראשות אפרים לפיד? הרשימות הללו, אף שסיכוייהן לעבור את אחוז החסימה (כ-60 אלף קולות) קלושים ביותר, זכאיות שנאפשר להן להציג את משנתן. החוק מעניק לכל אחת מהן שבע דקות שידור בטלוויזיה ו-15 דקות ברדיו. זה לא הרבה זמן, אבל זהו זמן חיוני שהמחוקק העניק להן, ובצדק.

אחד האבסורדים הגדולים הקיימים בחוק הוא שמספר דקות השידור נקבע על פי מספר המנדטים שהיו לכל מפלגה בכנסת היוצאת. לפיכך מפלגת קדימה, שעל פי הסקרים ספק רב אם תעבור את אחוז החסימה, תיהנה מ-49 דקות שידור בטלוויזיה. לעומת זאת, יש עתיד של יאיר לפיד, שלפי הסקרים עשויה לקבל 10-9 מנדטים, תקבל רק שבע דקות משום שלא היה לה ייצוג בכנסת היוצאת, ולכן מעמדה כשל כל אחת מהרשימות האזוטריות.

הגיעה העת לאמץ את ההצעה שהעלה המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון בדימוס, אליהו מצא, בעת שכיהן כיו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה-15 (ב-99') - לבטל את מפתח הדקות של השידורים ולהקצות לכל הרשימות המתמודדות בבחירות תקציבים מיוחדים, במסגרת חוק מימון מפלגות, אשר יאפשרו להן לממן שידורי תעמולה כחלק מזמן הפרסומות המשודרות על ידי החברות המסחריות בערוצים 2 ו-10.

כיום שוררת בתחום שידורי התעמולה מציאות מוזרה. החוק כופה את השידורים על ערוצי הטלוויזיה, אף שאלה היו שמחים לוותר עליהם. הם עושים כל מאמץ לשכנע את יו"ר ועדת הבחירות לדחוק את השידורים לשולי הפריים טיים, כדי למנוע בריחת צופים שמאסו בפוליטיקה, וזוכים בדרך כלל להתחשבותו. אילו ערוצי הטלוויזיה היו מקבלים תשלום על שידורי התעמולה, היה נעשה עימם צדק: אמנם הם היו בולעים את הצפרדע הזאת בעל כורחם, אבל לפחות לא היו עושים זאת בחינם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו