ממס שפתיים למס אמת

ההגבלה על השימוש במזומן היא חלק מהמאבק של מדינות בעולם בהון השחור. הניסיון המצטבר בעולם הוא שההון השחור רע מאוד למדינה, אך הטיפול בצמצומו לא יכול להסתיים במאבק בעבריינים, הוא חייב ללכת יד ביד עם מס שנתפס בעיני הציבור כ"צודק" או "סביר".

כשמס החברות עמד על 61% בשנות ה־80 והגיע לשיא של יותר מ־66% ב־1985, הציפייה לתשלום מס אמת היתה לא סבירה. המס הגבוה היה כמעט בגדר המלצה, ובכך המדינה למעשה חינכה את הציבור שלא להתייחס ברצינות לתשלום המס. מדינה שאינה מדינה קומוניסטית לא אמורה להיות השותפה הבכירה ברווח מיזמות, מעבודה ומהשקעות.

בעיית הפופוליזם

בעקבות משבר כלכלי אחרי 1986 שיעור מס החברות צנח ל־36%. אך הפלא ופלא, גביית המס לא צנחה כלל, כי באותן שנים הוקם "קומנדו מס הכנסה", שהגביר את האכיפה. זו הנוסחה המקובלת מאז בעולם החופשי - הורדת המס והגברת האכיפה והענישה. מאז מס החברות המשיך לרדת, בארץ כמו בעולם, במהלך שהפך לתחרות על כניסתן של חברות גלובליות למשק.

ב־2011 המס הגיע כבר ל־24% ועד כה היה אמור לרדת ל־18%, אך המתווה עוכב בעקבות המחאה החברתית, שפעלה בכיוון ההפוך לרצוי. בעיית הפופוליזם קיימת בעולם כולו. בצרפת, הנשיא הקודם פרנסואה הולנד נענה בחיבוק לקריאות להזניק את המס השולי לעשירים ל־75%, אך בפועל לא הצליח להעלות את גביית המס מהעשירים, והציבור נאלץ להסתפק בהעלאה וירטואלית באחוזים.

חוק צמצום השימוש במזומן יכול לסייע במלחמה בהון השחור, רק אם הממשלות הבאות יקצצו במס ליחידים ולחברות ויקרבו אותנו לפחות אחוזים ויותר שקלים. זה גם ירחיק אותנו ממס שפתיים למס אמת.