מי שיצלח את 294 עמודי הדו"ח המיוחד, שחיבר מבקר המדינה בפרשת מסמך הרפז, יישאר בסופם עם טעם רע במיוחד. לא רק ממה שיש בו - ערימה גדושה במיוחד של רפש מרוכז בצומת המרכזי ביותר במדינה - אלא בעיקר ממה שאין בו: שורות תחתונות ברורות, חדות, כאלה שלא מותירות מקום לספק. בסופו של יום, כמעט שנתיים וחצי מפרסום המסמך, אין לנו מושג מי באמת כתב אותו. האם הרפז לבדו (כמו שקבעה המשטרה כאשר סיכמה את תיק החקירה בפרשה), או אולי הרפז בסיועו של מישהו ממחנה אשכנזי (כמו שמשוכנעים במחנה ברק), או אולי הרפז בסיועו הפעיל או הסביל של מישהו במחנה ברק (כמו שמשוכנעים במחנה אשכנזי), ואולי בכלל המסמך נשאב ממחשב או נגנב? הרבה סימני שאלה, אפס תשובות. מה שברור הוא שהרפז, מפעיל מדופלם, שוטט לו באין מפריע סמוך למקבלי ההחלטות, אוסף פירורי מידע, מתבל אותם ומספסר בהם. אשכנזי - פרנואיד או נוכל, תלוי למי מאמינים - נשבה בקסמו ונסמך על דיווחי הכזב שקיבל כדי להצדיק את אש התמיד שבערה בו בהתייחס לשר הביטחון. דו"ח המבקר צובע את חלקו של הרמטכ"ל לשעבר בפרשה בצבעים קודרים, מאוד לא מחמיאים, שרחוקים בהרבה מתיאורי הפרווה שסיפקו תגובתו ומקורביו, כאילו כל חטאו היה בכך שהחזיק את המסמך ברשותו כמה ימים מיותרים עד שמסר אותו למשטרה. גרועים מכך הם תמלולי ההקלטות שלא פורסמו במסגרת הדו"ח, אבל יד אלמונית טרחה להפיצם אתמול לכלי התקשורת. אלה מציגים פעילות שיטתית, רכילותית ברובה אבל פסולה מעיקרה, שנועדה לאסוף מידע מכפיש לצורכי הרמטכ"ל ולשכתו. צודק אל"מ וינר כשהוא טוען שחלק מתפקידו של עוזר הרמטכ"ל הוא לגעת גם במידע אישי הנוגע לאלופים; זה עשוי לעיתים להיות המצב. אבל מרגע שהוא חולק את המידע עם הרפז, הופך העניין לפעילות פסולה. גם ברק לא צריך לראות בדו"ח הישג. בניגוד להודעתו, הביקורת כלפיו לא מתמצה ב"נימוסים והליכות". משר הביטחון, שאמור להיות המבוגר האחראי, היה מצופה ליותר. גם אם הוא לא התחיל (וגם כאן, המבקר לא קובע מי או מה התחיל את מחול השדים), הוא בוודאי לא שם לפרשה סוף. לא בדרך של להעמיד את אשכנזי במקומו, ולא בדרך של להתעלות מעליו. ברק גרר או נגרר, תלוי למי מאמינים, למערכה מיותרת, שבה שני האנשים שאמורים לדאוג לביטחוננו התעסקו בעיקר בכבודם. חנינה להרפז תמורת וידוי מלא למרבה הצער, נדמה שזאת גם השורה התחתונה שתיוותר מהדו"ח. אחרי שיסתיים מצעד הדוברים והמגיבים והעיתונאים (שגם הם, אנחנו, חוטפים בדו"ח על התגייסותם הפסולה וחסרת התקדים בפרשה), נישאר עם תחושת גועל ועם הרבה סימני שאלה ומעט תשובות. צה"ל בוודאי יחקור בתוכו ויסתום את הפרצות שהרפז ניצל באמנות במערך המבצעים המיוחדים, אבל האם "ריח הפגר" המפורסם של בני גנץ באמת התנדף? תלוי את מי שואלים. ברק ימשיך ללחוץ מן הסתם לחידוש החקירה הפלילית ולהקמת ועדת חקירה, אשכנזי יקווה לדעיכת העניין, ארז וינר ימשיך להילחם על הגירסה ועל הקריירה שלו. במארג האינטרסים הזה צודק אולי האלוף גדי אייזנקוט, שסבור שטוב תעשה המדינה לו תעניק חנינה מלאה לבועז הרפז בתמורה לווידוי מוחלט ואמיתי, מגובה בפוליגרף ובהצלבות. מהלך כזה ימלט אולי את הרפז, אבל יפיג את סימני השאלה ואת הטעם הרע שממשיך ללוות אותנו גם אחרי דו"ח המבקר.
