גם הגירעון דו-שנתי

"לא שיחקנו בנתונים", הכריז השר משה כחלון עם פרסום הגירעון ל־2018, שלפיו האוצר עמד ביעד - 2.9%. אלא שיממה אחר כך תחזית הגירעון ל־2019 מעלה סימני שאלה גדולים בעניין העמידה ביעד. מכיוון שמדובר בתקציב דו־שנתי גם יעדי הגירעון והצמיחה הם דו־שנתיים, ולכן אם כבר בפתיחת 2019 נראה שהאוצר לא יעמוד ביעד הגירעון, המשמעות היא שלמעשה ב־2018 לא עמדנו ביעד. גרוע מכך - גם תחזית הצמיחה מתעדכנת כלפי מטה - משני צידיה - ירידה צפויה בהכנסות ועלייה צפויה בהוצאות.

סיכום 2018 הוא פחות או יותר גם סיכום פעילות הממשלה הנוכחית. לממשלה הזו יש זכויות רבות, גם בתחום הכלכלי. ישראל היא מדינה של יזמים ואזרחים שאפתנים - חומרי הגלם לצמיחה. בסביבה כזו יש להעריך ממשלה קודם כל על מה שהיא לא עושה. התחומים החזקים ביותר בכלכלה הם אלה שהממשלה לא עושה בהם דבר והבולט שבהם הוא ענף ההיי־טק, שהתפתח יפה בזכות אותם חומרי גלם של הצמיחה. הממשלה גם שיפרה את תנאי השוק בהורדת מכסים ומסים.

הדבר הרע ביותר שייזקף לחובת ממשלה הזו הוא התוכנית המגלומנית והבזבזנית שפגעה קשות בתחום הנדל"ן, "מחיר למשתכן". אי אפשר להסתיר את התוצאות המבישות של התוכנית הזו שפגעו ויפגעו עוד יותר בצמיחה ובהכנסות המדינה. מיליארדי דולרים שיצאו מישראל והושקעו בעולם, במקום בבניין הארץ; קבלנים ויזמים שלא בנו; משפחות שלא מימשו את תוכניותיהן לשפר דיור ולא הצליחו למכור את דירותיהן בתנאי השוק הקשים שנוצרו; ורבבות שנרשמו וזכו בהגרלות שלא ברור מה יעלה בגורלן. התוכנית הזו מדגימה בדיוק רב כיצד ממשלות "יודעות" לפתור בעיות, ולמה לא כדאי לנו לדרוש מהממשלה פתרונות. הפתרון האולטימטיבי הוא להסיר מגבלות וחסמים. את הדרך אל העושר השוק מכיר היטב.