"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

עם הנהלה כזאת, ימי שישי בסופרלנד מתקרבים

,עודכן

אם לא די בדו"ח המפרק הקטלני, שחשף עירום ועריה את כל חבורת השרלטנים מתוך המועדון ומחוצה לו, שניסו והצליחו לעשות סיבוב על גבו של המועדון המפואר הזה, הפועל ת"א - בא ההפסד שלשום בקריית שמונה, והוריד אצל האחים ניסנוב ושותפיהם את האסימון על אופיר חיים.

המאמן הזה, אופיר חיים, הוא לא כל כך הסיפור - הוא רק הסימפטום. בויקיפדיה הוא כבר יירשם לעולם כמאמן הפועל ת"א, על כל שבעת המשחקים שניהל, אבל הוא בסך הכל אנקדוטה, אפיזודה חולפת במדרון החלקלק של המועדון שאסף הכי הרבה תארים בישראל, חוץ ממכבי ת"א. תזכורת, בשבוע הבא דרבי.

בעידן שבו אנחנו נמצאים, כל אחד יכול לאמן היום ספינות דגל בכדורגל הישראלי, זה כבר לא סיפור גדול. פעם זה היה מועדון סגור, אריסטוקרטי, רק יחידי סגולה עם יכולות מוכחות התקרבו לאמן בארבע הגדולות. לעיתים הם היו מתחלפים ביניהם בקבוצות. גיורא שפיגל, דרור קשטן, אלי כהן, אברם גרנט, שלמה שרף, אלי גוטמן, והרבה לפניהם דוביד שווייצר, יעקב גרונדמן, יצחק שניאור ועמנואל שפר. לא היה סיכוי למסתננים או לנוסעים סמויים שהשתלטו על ההגאים.

באותן שנים של היררכיית מאמנים ברורה, היו גם בעלי בית חזקים, כריזמטיים, לא פחות מבעלי הבית של היום, אבל אז הכסף היה יחסית קטן, הם לא הביאו אותו מהבית, אלא מהמרכזים הפוליטיים. ובכל זאת, בעלי הבית כיבדו את המאמנים שלהם. היתה שם יראת כבוד.

היום אין מאמני־על ישראלים. אלי גוטמן היה האחרון כאן, עד שהתפרק בדרבי החיפאי והלך לביתו. את מכבי ת"א מאמן זר, את הפועל באר שבע ברק בכר, שעשה דברים גדולים בבירת הנגב, אבל עוד לא עשה שום דבר במועדונים אחרים. בבני יהודה עובד אבוקסיס, בעיני רבים בכיר המאמנים (אבל עם אפס תארים). את הפועל חיפה מאמן שרון מימר, אלישע לוי עזב את הנבחרת בלי להטביע חותם ובקושי שורד בפ"ת, בבית"ר נמצא ניר קלינגר, באשדוד יובל נעים, ברעננה מנחם קורצקי, בסכנין עמיר תורג'מן, ובקריית שמונה תומר קשטן שהחליף את חיים סילבס. זה מה שיש.

הפועל ת"א לא מכבדת את עצמה כבר הרבה שנים בסבבי המינויים שלה, והיא אפילו לא מזהה את ההזיה מאתמול עם קובי רפואה, וחזרתו למועדון. המערכת הניהולית שם כל כך חושבת בקטן, שמספיק קשר הדוק עם עיתונאי, שיכול לדחוף אותך לקבל את תפקיד המאמן, גם אם הרזומה שלך מסתכם במרמורק, שעריים והשפלה הפנימית. שם, כאן וכמעט בכל מקום.

נשארו כמה שמורות טבע. מכבי ת"א, ובאר שבע בעיקר. סבב המנהלים הזוועתי בהפועל לאורך כמעט כל ההיסטוריה, הותיר אותה חשופה ומרוקנת נכסים, מלבד ארון הזכיות שלה וצבא האוהדים שלה. זה אולי לא מעט, אבל עם מקבלי החלטות כאלה - לא ניפול מהכיסא אם האוטובוס שוב ייצא בימי שישי מחודורוב לאיכסל ולסופרלנד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר