"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אוסלו: מודים בכישלון, אבל לא לומדים

,עודכן
0

במצעה המדיני החדש של מרצ מציעה התנועה לבטל את הסכמי אוסלו. מי שראשיה היו מיוזמי ההסכם ואשר היתה הגורם הכי פעיל באישורו, מודה כעת: מדובר בכישלון.

הנזק מאוסלו היה עצום: שדרוג מעמד אש"ף מארגון טרור מוקצה בעולם לארגון לגיטימי בעל מעמד בינלאומי. שבועיים לפני חשיפת השיחות החשאיות באוסלו הופיעו כתבות ענק כיצד אש"ף עומד בפני חיסול סופי והתפרקות, הן בשל הייאוש של בכיריו והן משום שלא נותר להם מימון להמשך הטרור נגד ישראל. דווקא אז נזרק גלגל ההצלה ליאסר ערפאת, שניצל את ההזדמנות לצורך התבססות חמושה בתוך ארץ ישראל - מהלך שעד אז היה יכול רק לחלום עליו.

בחסות אוסלו נרצחו על ידי שלוחי ערפאת יותר מ-1,600 ישראלים, רבבות הפכו נכים, הכלכלה ספגה הפסדים במיליארדים, אלפי משפחות הפכו לפליטים בארצן, והכי מסוכן: ישראל איבדה לגיטימציה בעולם כי בנתה לערפאת במה בינלאומית, שאותה ניצל להפצת שקריו על זכויות בדויות שבאות על חשבון הזכויות המוקנות לנו על ידי החוק הבינלאומי.

במסע דה-לגיטימציה זה קיבל ערפאת עזרה גם מחוגים מקורבים למרצ. למשל, מדו"ח הפרקליטה טליה ששון על התנחלויות "בלתי חוקיות" ביו"ש, שהתעלם לחלוטין מזכויותינו על פי המשפט הבינלאומי להתיישבות בכל ארץ ישראל המערבית. מסקנות הדו"ח הופרכו לחלוטין על ידי ועדת השופט אדמונד לוי, אבל הנזק המדיני, הציבורי והמשפטי נעשה.

הסכמי אוסלו הפכו את אזרחי ישראל לעכברי ניסוי במעבדה למדעי המדינה. למרות כישלון הניסויים, שהביא את מרצ לדרוש ביטול של הסכמי אוסלו כעת, התנועה אינה מכה על חטא. נהפוך הוא: כמו מהמר כפייתי היא חוזרת אל השולחן עם הימור בעייתי הרבה יותר ומסוכן המסווה את אחריותה לכישלון.

המצע המחודש של מרצ מחליף את עקרון המשא ומתן הישיר בין הצדדים ב"מטרייה בינלאומית" שכוללת, בין השאר, "ידידים מובהקים" של ישראל דוגמת סעודיה, טורקיה ומצרים של מורסי. אלה מילים מכובסות ליצירת מנגנון בינלאומי שיכתיב לישראל ויתורים שאינם מקובלים על רוב אזרחיה. מרצ עושה זאת כדי לחבל בהליך הדמוקרטי וכדי לכפות ביצוע מדיניות המנוגדת לרצון הרוב. היא פונה לדרכים עוקפות דמוקרטיה כדי לדלג על המכשול ששמו דמוקרטיה.

אבן הפינה של המצע המחודש היא אימוץ הסכם ז'נבה כבסיס פעולה. זה הסכם בין אנשים פרטיים ובלתי מוסמכים משני הצדדים. הצגתו כהסכם מדיני היא גניבת דעת. הסכם ז'נבה הוא לכל היותר ניסיון של מדינות זרות להטות את דעת הציבור הישראלי באמצעות מימון ממשלתי מאסיבי מצידן. כספים אלה נועדו לחתור תחת אושיות הדמוקרטיה שלנו כדי לשרת אינטרסים מדיניים הפוכים לאלה של מדינת ישראל, לפחות לפי דעת רוב אזרחיה, כפי שיתברר גם בבחירות הקרובות.

טעינו? נתקן!אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר