כתב התביעה המתפתל נגד אביגדור ליברמן הופך אותו למין עצם בגרונה של סיעת הליכוד ביתנו. לא לבלוע ולא להקיא. תקוותו של שר החוץ בדימוס, שמשפטו יסתיים בעיסקת טיעון מהירה וקלילה והוא יוכל להצטרף לממשלה הבאה עם כינונה, נגוזה והולכת. הן מפני שהיועמ"ש יהודה וינשטיין יתקשה להעניק לו הישג כזה לאחר שסגר את תיקו המרכזי והכבד, הן מפני שברוך קרא מערוץ 10 היפנה את שימת ליבו כי החקירה נותרה פגומה ובלתי מקפת. אך עתה נראה כי השינוי בכתב האישום יהיה מזערי. חברי הוועדה אשר העניקו את המינוי לשגריר זאב בן-אריה - מי ששיבש את החקירה נגד ליברמן - חשים מאוימים. הרי אם בחרו בבן-אריה בלחצו של ליברמן (דבר שהוא מכחיש), כי אז גם הם היו שותפים לדבר עבירה, להפרת אמונים. הוא הדין בעיקר בסגן השר דני אילון. בטרם ידע כי הודח, רואיין על ידי גאולה אבן בערוץ 1 והכריז כי הכל תקין במינוי של בן-אריה. הן הוא, אילון, היה יושב ראש ועדה ויודע מה התנהל תחתיו. אם מסר כעת למשטרה כי ליברמן הפעיל את השפעתו - ואפילו רק עליו - כי אז גם אילון מוצא את עצמו במצב מביך. מצב זה ישרת את ליברמן בבואו לטעון כי העדות האחרונה של סגנו המפוטר היתה כבושה, מבוימת, רווית מרירות כלפי הבוס עקב הדחת סגן שר החוץ, ואם כן איזה שופט יסתמך עליה ולא יאמר כי היא בעייתית מחמת הספק, לפחות- רק שהתוצאות הפוליטיות אינן קלות. הליכוד ביתנו הוא גוש פוליטי ענק. אין גדול כמותו בישראל. בוחריו מנומרים. לא ייתכן שרבים מהם אינם חשים אי נחת מהעובדה כי נאשם בפלילים - בסעיף שבו הורשע אהוד אולמרט - ניצב במקום השני ברשימה, אף שהדבר מותר מבחינת החוק. השלב הנוכחי מעמיד את ליברמן לראשונה בקריירה הציבורית שלו בהתגוננות, ואפשר כי גם תמיכת ישראל ביתנו בו שוב לא תהיה כה אחידה. הן מפני שהוא נאשם-חשוד, הן מפני שבמפלגה כה מגוונת כמו הליכוד מצויה דרך קבע קבוצה יחסית גדולה של בוחרים הסבורים כי אין זה יאה לסוכך עליו. הסיכוי שמשפטו יסתיים לפני הבחירות פוחת והולך, כמעט נגוז. זה מפחית גם את הסיכוי שיוכל לחזור בקרוב לממשלה. מנגד, זה מגדיל את הסיכוי שלא יוכל להטיל את מרותו על חברי ישראל ביתנו כבעבר. תועלתו לרשימת הליכוד ביתנו לכנסת מותנית בכך שמייד עם הגשת כתב האישום המתמהמה לבית המשפט, יפרוש ליברמן ממעורבות פעילה במסע הבחירות. שלושה שבועות של חופשה במולדובה, והכל יוצאים נשכרים.
