"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

איכות הסביבה: סטטוס קוו מדאיג

,עודכן

החודש התקיימה בדוחא שבקטאר אחת הוועידות החשובות בתחום השמירה על הסביבה העולמית - ועידת האו"ם הבינלאומית לטיפול במשבר האקלים (UNFCCC). לוועידה זו משמעות לגבי כל אחד ואחד מאיתנו ולגבי צאצאינו, אפילו לגבי כדור הארץ כולו. למרות זאת, הוועידה ננעלה באכזבה גלובלית ובהישגים קלושים.

ב-1992 אומצה אמנת המסגרת של האו"ם בדבר שינוי האקלים, וב-1997 נחתם פרוטוקול קיוטו לצמצום פליטות גזי חממה, אשר תוקפו יוארך בתום שנה זו. ישראל היא צד בפרוטוקול מפברואר 2004 ומחויבת לתרום למאמצים העולמיים להפחתת פליטות גזי חממה. ב-2009 התכנסה בקופנהגן אחת מוועידות האקלים החשובות ביותר, שבה היו אמורות המדינות להחליט על מתווה ברור להפחתת פליטות גזי חממה ועל יעדים ברורים להפסקת התחממות כדור הארץ, בעידן שאחרי קיוטו. אלא שוועידה זו הסתיימה ב"הכרה" רפה במה שמכונה "הסכמת קופנהגן". לפני פחות משנה נערכה ועידת ריו, שגם היא לא הצליחה להביא להישגים משמעותיים ולפריצות דרך מחייבות, ושוב נעדרו יעדי צמצום פליטה מחייבים ותאריכי יעד לעמידה בהם.

נניח לרגע את הבמה הבינלאומית ונביט בעצמנו. איך שלא נסתכל על זה, אנו עדיין "חצי סיכה על מפת העולם", גם במובנים של כמות פליטות גזי חממה. מנגד, עם השנים הפכנו למפלצת מערבית זללנית ומזהמת. אוכלוסיית ישראל גדלה לכמעט 8 מיליון נפש המאוכלסים בצפיפות, בין השנים 2000 ל-2008 גדל ייצור החשמל מ-41.4 ל-54.5 מיליון קילוואט ועימו גם שיאי הביקוש לחשמל, מספר כלי הרכב הפרטיים וצריכת הדלק המזהם, שנסקה בשיעור חד. אנו חווים תופעות אקלימיות קיצוניות שמקורן בשינויים אקלימיים גלובליים: ב-2000 ירד השלג הכבד ביותר בנגב וחודש יולי היה החם ביותר (בירושלים עד 41 מעלות), ב-2010 נרשם הקיץ החם ביותר, וזה רק על קצה המזלג.

השפעות האקלים מורגשות גם אצלנו, אך לצערי דוחא לא תביא את הפתרון. נציגי 200 המדינות המשתתפות לא הצליחו להגיע, שוב, למתווה ברור עם יעדי הפחתת פליטות ברורים. המטרה העיקרית - החלפת אמנת קיוטו המסתיימת, נכשלה, והמדינות הסכימו על הארכתה בלבד (עד 2020). שוב הוכח לנו כי המין האנושי לא מסוגל לקבל החלטות קרדינליות, אף שהדברים נוגעים לקיומו של המין עצמו.

ולמרות הכל יש מקום לאופטימיות. אט אט אנו וגם קברניטי המדינה עוברים תהליך של התפכחות סביבתית, ובסופו של עניין אי אפשר להישאר אדישים. הכל צריך לבוא מהאזרחים הקטנים. כל אחד, בחלקת האלוהים הקטנה שלו, צריך לחשוב גלובלית ולפעול לוקאלית. אם ננהג כך, נוכל להביא לשינוי אמיתי ולהבטיח לדורות הבאים כדור ירוק יותר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר