"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

צה"ל נלחם באויב ובגל"צ מראיינים אותו

,עודכן

סערה פקדה לאחרונה את רשת הציוצים: בגל"צ שודר ראיון שקיימה יעל דן עם קרוב משפחה של איסמעיל הנייה, בכיר חמאס, שהלין על כי נאסר על בני משפחה לצאת מרצועת עזה להשתתף בהלוויה.

גם אני הייתי שותף לאותו זעם. חיילי צה"ל נלחמים בחמאס, ואילו גלי צה"ל משדרים ראיון עם קרוב משפחתו של בכיר חמאס. הגיוני, לא? כיצד ייתכן שתחנת השידור הצבאית פותחת (שוב!) את המיקרופון כדי שמאזיניה, ובהם חיילינו, יקשיבו לתלונתו בן משפחה של האויב, בימים שבהם חיילינו לוחמים בו?

אני מבקש להיכנס לנעלי הממונה על יעל דן; בסמכותו לפסול את רעיון הראיון, וברצותו - יאשר לשידור. זו דילמה טעונת רגשות: האם לשוחח בשידור עם האויב, או עם מי שמדבר בשמו, בימים שבהם הוא מפיל חללים מקרב אזרחינו וחיילינו? עיתונאי מקצועי, לא ישראלי ולא יהודי, היה משיב בחיוב. מבחינתו, הראיון הוא חלק מהסיפור הישראלי־פלשתיני, שיש בו שני צדדים אויבים.

גם אצלי התעוררה בשעתו הדילמה. כמגיש מהדורת החדשות, נתבקשתי לראיין אחד מבכירי אש"ף, עוד בטרם הובאו לקבורה קורבנות טרור בחיפה. בתגובה, שכנעתי את העורך להמתין עם הראיון עד לימים רגועים יותר.

בניין גל"צ ביפו // צילום ארכיון: יהושע יוסף

עמיתיי למקצוע אולי יגיבו שזה צעד אנטי־עיתונאי, הסותר ציווי מקצועי, שעיקרו דיווח עובדתי על כל המתרחש. אבל לסיפור העיתונאי ולחוקי המקצוע יש עוד היבט מימים עברו. עיתונאי ערוץ 1 ז"ל שידרו את קולו המוקלט של יאסר ערפאת, למרות הוראת הממונים שאין להשמיע את קולו אך אפשר לדווח על תוכן דבריו. מאז מתראיינים בכירים פלשתינים ללא הגבלות בכל ערוצי השידור. ברקע מציאות שידור זו מונחת התשתית העיתונאית, שלפיה התפקוד המקצועי הוא בעדיפות ראשונה. כמו כן, יש "לדעת את האויב".

אז מדוע פרצה אותה סערה ברשת הציוצים? לדעתי, יש לכך רקע עמוק: היעדר יחסי אמון בין התקשורת לחלקים מקרב ציבור לקוחותיה. לא מעט צופים ומאזינים סבורים באורח מכליל כי התקשורת בישראל מזדהה עם האויב; היא פרו־פלשתינית ואפילו אנטי־ישראלית. "תשקורת!" רק סקר מדעי יוכיח אם סברה זו נטועה בקרקע המציאות.

בכל מקרה, לא יקרה דבר, וגם לא תיפגע העיתונאות המקצועית אם לא יתקיים ראיון עם נציג האויב בעוד הדם רותח ומן הבטן נשמעת הקריאה "נקמה!". ואולי גם על התקשורת לעשות צעד קטן אחד כדי להיטיב במעט את היחסים בינה ללקוחותיה. בימים רגועים, יחסית, גם אני שוחחתי בשידור עם בכירים פלשתינים, אך לא בשעה שקורבנות החפים מפשע עדיין מוטלים לפנינו. הרגשות עדיין סוערים.יעקב אחימאיר

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יעקב אחימאיר

עיתונאי במשך כל ימי חייו, שדר רדיו וטלוויזיה בשידור הציבורי. שליח רשות השידור הראשון לוושינגטון ("בתחילת שנת 2020 פוטרתי מתאגיד השידור בלי שנמסר לי הנימוק לכך"). "משלב בטוריי זיכרונות ומסקנות מן העבר. מעולם הרהרתי בשינוי משלח ידי - עיתונות. וזאת אף שלא תמיד איכות העיתונות אצלנו ראויה וחפה מחסרונות".

כדאילהכיר