1. אלה ימים לא פשוטים למכבי חיפה. לשחקנים, לאוהדים, ליעקב שחר. ספינת הדגל של הכדורגל הישראלי, שזכתה כאן באליפות בכל שנה שנייה בממוצע במשך 20 שנה, עלתה על שרטון, ולא מצליחה לרדת ממנו. 8 שנים הם נצח בכדורגל, ובשנים האלה חיפה ירדה מהבמה, לא במשחק.
חוסר הרלוונטיות שלה מהמם את אוהדיה בכל פעם מחדש. אוהדים שלה בגילאים 14-6 לא ראו מעולם או שהיו קטנים מדי לזכור את האליפות האחרונה. הם לא מכירים את יענקל'ה שחר הווינר שאסף אליפויות כמו גרביים, אלא את יענקל'ה הלוזר. הם לא מבינים למה הוא נאחז בקרנות המזבח ולא משחרר, ומשוכנעים שאחריו יבוא בעלים אחר וישקיע מאות מיליונים ללא מעצורים כמעט 30 שנה. הם, ושלושת הפלגים שהתאחדו - רוצים את שחר על הגריל, כי לפניו כולם שילמו את המחיר - מאמנים, שחקנים, המוניטין והשם הטוב של המועדון. עכשיו תורו של שחר, ואחריו - המבול.
חיפה משחקת קצת לידיים שלהם. הערב, לפני החוג כדורגל הזה שמכונה גם מרמורק, הלחץ הביא אותם לסגור את מתחם הוי.אי.פי, וניידת של השב"ס, זינזנה בעברית, עמדה בהיכון למקרה שחיפה תפסיד והקופים הירוקים, האינפרנו ואולטרה בויס, שהתאחדו אחרי סכסוך של שנתיים, ינסו לבצע פוטש נגד שחר בתחנת השידור של רדיו חיפה, ולהמליך תחתיו מישהו מתוכם. חלק מהם משווה אותו לצ'אוצ'סקו.
למרות שהמחאה לגיטימית, מדובר בשילוב של אווילות וכסילות. המיעוט הקולני רוצה את ראשו של שחר, אבל אני, כמו הרוב הדומם, מבין שאין לו תחליף. שחר יהיה בקרוב בן 78, אחרון המוהיקנים, ולפי איך שאנחנו רואים פה את הכדורגל - פילנטרופים כמוהו כבר לא יהיו, וכבר ראינו מה קרה לאימפריות כאן, שהכתירו אוהדים כבעלים. אנשים פה התבלבלו, ומתבקשים לחזור מהר לטריבונה.
מרקו בלבול הוא לא בשורה, כמו גם ה־0-5. המאמנים בחיפה לא קובעים היום דבר, כי כולם פקידים ושחר כבר לא מוצא אוטוריטות אימון כמו פעם. רובם הזדקנו או עזבו, ובמקום התמלאנו כאן בדגי רקק. שחר צריך להבין שהממזרים ממכבי ת"א והפועל ב"ש שינו את כללי המשחק, והוא צריך להתאמץ עכשיו הרבה יותר.
2. ולא שבב"ש מבלים עכשיו, שם לא יחכו 8 שנים למחאות. עוד שנה-שנתיים כאלה, וגם אלונה לא תישאר חסינה ותצא בליווי נגמ"ש. ככה זה פה. מילא מכבי חיפה שכבר הרגילה אותנו לזוועות שלה, אבל הכדורגל הישראלי לא יכול לסבול עוד קריסה של קבוצת על.
בית"ר ירושלים והפועל ת"א ויתרו מזמן על האפשרות שיקרו להן דברים טובים העונה, ועסוקות עד צוואר בהישרדות בלבד. האלופה מספקת חוסר אונים ולא מסוגלת לצאת מהלופ הכושל שלה, שלופת אותה מתחילת הקיץ. משחק שלם היא לא מצאה פתרונות מול השעטנז הדו־ראשי הזה - אבא מת"א ואמא מרמלה - שאיים לחולל סנסציה גדולה מזו של קריסטל פאלאס באיתיאחד. ומשחק גביע יש לו נטיות להסתבך, להכנס להארכה ולייצר סרטי אימה, במיוחד כשבצד השני יש את גיא בדש ויוג'ין אנסה שאורבים לכותרת ראשית. בסוף הם בכו למרות שהגיעו ל־120.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
