יש עוני - וגם מניפולציה | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

יש עוני - וגם מניפולציה

, עודכן
0

דו"ח העוני האלטרנטיבי הוא סיבה לדאגה. מנכ"ל ארגון לתת ערן וינטרוב הציג נתונים חמורים המצביעים על הרעה במצבם של ילדים עניים, והזהיר מפני חומרת התופעה. יש להציב את סוגיית העוני כנושא עיקרי בסדר היום הלאומי, טען, וגם מי שחולק על כך יסכים כי בעדיפות גבוהה.

הדו"ח מביא מספרים מדאיגים. גם החיים מציגים חדשות לבקרים עובדות כואבות. שלשום, בלי הקשר לדו"ח, צעדו כמה עשרות ניצולי שואה - ועימם מאמן הכדורגל אברהם גרנט שאיננו נזקק - לתבוע מן האוצר את מה שהובטח להם, ומה שבלעדיו אינם מצליחים לספק לעצמם את רמת המחיה הבסיסית הנחוצה לישישים.

גם אם נכונה טענת האוצר כי הכסף נמסר אבל אבד בדרך בגלל ביורוקרטיה של הקרן המטפלת בו - אין בכך צידוק והסבר ונחמה. האוצר המשלם חייב לעקוב ולבחון כי הכסף מגיע ליעדו. כך בכל שבוע צץ ועולה נושא אחר. הבעיה עם דו"חות של בעלי כוונה רצויה כארגון לתת היא שהם מצביעים על מצוקה הדורשת תיקון כאן ועכשיו, אבל אינם מקדמים את השיפור המהותי החיוני בחברה הישראלית.

בשנים שבהן שימש שר האוצר, נהג בנימין נתניהו להסביר כי הוא מעדיף להעניק לנצרכים חכה לדיג, ולא דג למאכל; שכן דייג מקיים את עצמו, ואילו מי שמקבל דג למאכל חש רעב מחודש למחרת היום.

ברור שישראל חייבת לדאוג לנצרכיה. הדורות אשר התחנכו על הסוציאל -דמוקרטיה ועל הערבות ההדדית שהתגלגלה עד מפלגת העבודה, ועל חמשת המ"מים של זאב ז'בוטינסקי שהפכו לליכוד, אינם יכולים להשלים עם נורמה שילדים יתהלכו רעבים או יחפים ונטולי ביגוד. אך יותר מדי רעבים הם כנראה תוצאה סטטיסטית של מניפולציה, שאינה משקפת את המציאות. הגיעה העת לבור את המוץ מן התבן. כמה עניים הם מי שמקבלים תשלומים סוציאליים, ובפועל מי שעובדים אך חומקים מתשלום מסים? כמה בעלי מלאכה עובדים רק במזומן ורשומים כמבקשי עבודה? ישראל, שהשקיעה במרוצת השנים הון עתק בתחום הסוציאלי, לא השכילה להניח ידה על אלה, כפי שגם איפשרה לטייקונים להגביר את ריכוז ההון בידי 18 משפחות בלבד.

במגזר הערבי והחרדי מתקיימת מציאות אשר מחייבת תיקון שורש. העוני לא יבוא על פתרונו בלחם חסד, אלא במה שמעיד הרב חיים אמסלם על הנצחת העוני במגזר החרדי, מזרחי כאשכנזי.

החברה הישראלית צריכה להתנות את תיקון העוול המיידי - וזה נחוץ - בכך שהערבים והחרדים יבינו כי היציאה לעבודה אינה יכולה להידחות ללא הגבלת זמן, ובעיקר שאין סיוע בלי לימודי ליבה אשר יביאו את המתמטיקה והאנגלית לבתיהם של העניים - חרדים כערבים - כדי שיתחילו להיחלץ מהמלכודת הכלכלית שבה הם נתונים דור-דור.

צריך לטפל בעוני עכשיו. בתנאי שעושים עכשיו גם למען מיגורו אחר כך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר