ארבעה ימים וארבעה לילות זלגו הדמעות על פניה של אמריקה מהאטלנטי עד השקט, ולא יבשו, ועימה בכה העולם התרבותי. ארה"ב מדינה אלימה. הנשק מצוי כמעט בכל בית וברשות הרבים, כ"דומן על פני השדה". 27 הרוגים הם שיעור בטל בשישים ברשימת הקורבנות השנתית. אמריקה לא ביכתה את הרצח בניוטאון, אלא את תהום הרשע. לא רק את הנפשות הצעירות אשר הלכו לעולמן על לא עוול בכפן אלא גם, ובעיקר, את החרדה הגדולה שהגיהינום אורב בכל מקום, מעבר לכל פינה, בבית השכן ובידי האחיין. התקשורת הביאה את הסיפור בהרחבה, שלב אחר שלב, ולא הניחה. המבוכה הגדולה לא הסתמנה בעוד גילוי ובעוד הפתעה; בעוד קטע בלשי אשר מצא כי לא האח הוא הרוצח, וכי לא אמא היתה הסיבה להתפרצות השטנית. הצד המרתק בתקשורת היה בניסיון להבין מדוע זה קרה בקונטיקט, ומדוע זה יקרה פעם אחר פעם ביבשת בין שני האוקיינוסים. אילו היה הרוצח תלמיד גרוע ומושפל בכיתתו ומפגר אחרי חבריו ומושפל בידי הוריו, היו המומחים בעיני עצמם מצביעים על מרכיבים אלה כסיבה להתפרצות הרצחנית. אבל גם אילו היה תלמיד מחונן המתעלה על חבריו ומשמש מושא הערצתם, היו מוצאים בתכונות אלה מניע למעשה הנורא. מפני שבשלהי 2012 אין הפסיכולוגיה או הקרימינולוגיה יכולות לנפק דיוקן לרוצח כזה. לפיכך אין בכוחו של המדע או ביכולתה של מערכת החינוך לנפק דגם של עבריין מועד. אין שור מועד. הכל אפשרי. ארה"ב והדמוקרטיה המערבית אינן יכולות להשלים עם סיכום כזה, שלפיו אין דגם של רוצח-בכוח אשר אפשר לסכל מראש את זדונו. אין כאמריקני החדור אמונה כי לכל בעיה יש פתרון. אם רק מתיישבים משני צידי השולחן ובודקים את הבעיה ועורכים את הניסויים המתאימים, מגיעים לתוצאה המועילה. זה סוד הצלחתה של ארה"ב במאה ה-20, זו התקופה אשר נקראה "המאה האמריקנית". רק שזו אינה המציאות. יש בעיות אנושיות קשות שאין להן פתרון פסיכולוגי, לא בהתייחסות של האדם אל עצמו ולא בתפקודו לנוכח החברה בכללה. ארה"ב יכולה לשפר את שירותי ההתגוננות בפני מגיפת הפגיעות ההמוניות במוסדות החינוך שלה, ובצעיריה בכלל. היא יכולה להפקיד שומר בכל בית ספר בסגנון כמו-ישראלי, אבל בעתיד הנראה לעין אין כל אפשרות שתוכל לצפות מראש מי עלול למעוד, וממילא קצרה ידה לסכל מעשי רצח המוניים מראש. קשה להשלים עם ההקבלה שרצח המוני בידי אדם הוא כמו אסון טבע; כאילו המניעה מראש בלתי אפשרית. ארה"ב היא האומה האחרונה אשר תהיה מוכנה להודות באין-האונים שלה ולהסתפק רק בהגשת שירותי ביטחון ובריאות המצמצמים את הנזק. עצוב, אבל בתחום זה שולט אין-האונים. על זה - גם על זה - בוכה אמריקה, והעולם עימה.
