נסתדר מצוין גם בלי סעודיה

במסיבת עיתונאים קצרה בפלורידה, נשאל הנשיא טראמפ על פרשת רצח העיתונאי הסעודי באיסטנבול, ועל המידע שלפיו יורש העצר הסעודי מעורב בהתנקשות. טראמפ טען שה־CIA אינו משוכנע במעורבות, וחזר על דבריו של מוחמד בן סלמאן כי ידו לא היתה במעל.

אבל עיקר דבריו כוונו למעמדה של סעודיה, כשהמסר המרכזי הוא כי לא ניתן לנהל מדיניות חוץ בהתאם למדד המוסרי של השותפים, אלא לפי אינטרסים.

אפשר להסכים עם המסר ואפשר להתווכח עימו, אבל קשה מאוד לקבל את הדברים שאמר הנשיא ביחס לישראל: מלבד ציון העובדה שסעודיה מייצרת מקומות עבודה עבור העובדים בארה"ב (בזכות עסקות הנשק), הוא הוסיף ואמר כי "ישראל עלולה להיות בצרה גדולה בלי סעודיה". ממש כך.

רגע לפני שהשתכנעתי להצטרף למאמצי ההסברה של טראמפ ולאתרג את בן סלמאן, בדקתי את מידת חיוניותה של סעודיה לקיומנו הלאומי. להפתעתי, לא הצלחתי למצוא תימוכין לקביעה כי נימצא בצרה גדולה ללא פעילותה המבורכת של סעודיה.

כך למשל, התרענן זכרוני בחיל המשלוח ששלחה סעודיה למדינות ערב אשר נלחמו בנו במלחמת השחרור, ובו לא פחות מ־3,000 חיילים. במלחמת ששת הימים נשלחו חיילים סעודים לסייע לאויבינו, ובמלחמת יום הכיפורים נשלח כוח סעודי, שכלל גדוד צנחנים וגדוד שריוניות, לעזרת סוריה, אלא שהוא הגיע לאחר שכבר הוכרזה הפסקת אש.

סעודיה הובילה את חרם הנפט הגדול נגד מדינות המערב, מייד לאחר המלחמה, על שעזרו לנו במלחמה ההיא, וגרמה בשל כך למשבר כלכלי חמור, שישראל נתפסה כמי שהיתה הסיבה לו. 

אני זוכר שכאשר שאלתי, בראשית 1978, את נשיא מצרים המנוח, אנואר סאדאת, מי תהיה המדינה הערבית השנייה שתעשה שלום עם ישראל לאחר מצרים, הוא לא היסס, וענה: "סעודיה". אבל הוא טעה. לאחר החתימה על הסכמי קמפ דיוויד, סעודיה הובילה את המהלך האנטי־מצרי, כינתה את מצרים "בוגדת", ניתקה את היחסים הדיפלומטיים עימה למשך שנים, ומילאה תפקיד מרכזי בהעברת מטה הליגה הערבית מקהיר לתוניס.

סעודיה ממלאת את מצוות החרם הערבי על ישראל באדיקות. כשהחרם השלישוני - על חברות המקיימות קשר עם חברות ישראליות - התרופף בעקבות הסכם אוסלו, היא נותרה עיקשת בהחרמתנו בכל שכבות ההחרמה, מאז ועד היום. ובאשר ליורש העצר - הוא בפזיזותו הטעה את צוות השלום של טראמפ לחשוב כי אפשר להוביל את העולם הערבי לשלום עוקף פלשתינים, או לגייסו כדי לכפות על ההנהגה הפלשתינית ויתור על הקווים האדומים שלה.

אני מקווה בכל לבי שנשיג במהרה שלום עם שכנינו הקרובים והרחוקים, ושבמסגרתו תמומש הבטחת היוזמה הערבית לנורמליזציה מלאה עימנו. אבל אפילו אז נוכל להסתדר גם בלי סעודיה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו