ההזדמנות של הרצוג לפצות אותנו

ליגת האומות פותחת חלון הזדמנויות יוצא דופן להגיע ליורו. העובדה שנבחרת כמו ישראל לדוגמה מתמודדת עם נבחרות מההקבצה שלה, נותנת תקווה גדולה לנבחרות שרגלם לא היתה משגת בטורנירי מוקדמות, להגיע סוף סוף לטורניר גדול. 

נבחרת סקוטלנד אמנם מגיעה למשחק עם חיסורים של שחקנים משמעותיים בסגל (בעיקר קיראן טירני ולי גריפיתס), אבל עם הרבה ביטחון אחרי התצוגה המרשימה מול אלבניה. אלכס מקליש, שבשני המשחקים הראשונים בליגת האומות פתח במערך של שלושה בלמים שחשף חולשה בולטת באגף הימני, שינה מערך באלבניה, והרוויח בענק את החלק ההתקפי. 

המהפכה של מקליש לא הסתיימה עם שינוי המערך. רק שני שחקני שדה מההפסד לישראל בסמי עופר שמרו על מקומם בהרכב (אנדרו רוברטסון מליברפול וקאלום מקרגור מסלטיק). האיום הכי גדול לישראל מגיע מהכנף השמאלית של הסקוטים, שם משתפים פעולה שני שחקני טופ פרמייר ליג - רוברטסון וראיין פרייזר מבורנמות'. פרייזר, רק 163 ס"מ, מעט כפוף, אבל חזק, מהיר וחכם, הוא הכוח המניע של קבוצתו של אדי האו עם 4 שערים ו־7 בישולים העונה, והשער שלו מול אלבניה היה הראשון שלו בנבחרת בהופעתו החמישית. 

אחד המפתחות המשמעותיים מבחינת הרצוג הוא ההתמודדות עם האגף השמאלי של הסקוטים. מכיוון שהנבחרת משחקת במערך 3:5:2, כלומר עם שחקן קו אחד בלבד בכל אגף לעומת שניים של הסקוטים, היכולת של שלישיית הקישור לכסות את רוחב המגרש במהירות ולהגיע לעזרה באגפים בכדי למנוע שם מצבים של שניים על אחד, תהיה קריטית במשחק הזה. 

המפתח השני הוא ההתמודדות שלנו במצבים נייחים. בבלפסט הנבחרת התקשתה מול הפיזיות והתרגילים של הצפון אירים, והמשימה בגלזגו תהיה קשה שבעתיים. ההסתגלות לקור, למהירות הכדור ולגישה העוצמתית של הבריטים להגבהות תהיה קריטית לנבחרת, אם אנחנו רוצים לצמצם למינימום את כמות המצבים של המארחים.

הכדורגל שוב מוכיח כמה הוא מזכיר רכבת הרים. רק לפני חודש וחצי הנבחרת היתה בשפל חסר תקדים - רצף כישלונות מהארוכים שידענו (ניצחון אחד בלבד מ 2017, וגם הוא דחוק מול ליכטנשטיין), ביקורות קשות על צוות האימון החדש, שהגיע אחרי כמעט שנה שהנבחרת היתה מיותמת ממאמן, שני ההפסדים על האפס בטירנה ובבלפסט ובעיקר אובדן תקווה מוחלט בדור הנוכחי. אבל בכדורגל, אולי יותר מכל תחום אחר בחיים, אתה טוב רק כמו המשחק האחרון שלך. 

אז אנדי הרצוג וווילי רוטנשטיינר השיגו שני ניצחונות בית מרשימים על סקוטלנד ואלבניה, והפכו את המשחק בהאמפדן פארק לחשוב ביותר שידע הכדורגל שלנו מאז אותו יום עגום לפני 17 שנים פלוס חודש באצטדיון ר"ג, שבו בעיטה אחת של הרצוג העציבה מדינה שלמה. הרצוג כבר לא יכול להבקיע, אבל הוא בהחלט יכול לפצות בענק על ה"אחריות שלו" לאותו ערב עצוב של הכחולים־לבנים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו