בניגוד לדעה הרווחת, הבעיה בדברי הביקורת שמשמיעה המשנה ליועמ"ש דינה זילבר אינה תפיסת עולמה הלעומתית ביחס לממשלה שאותה היא משרתת. זה לא עניין של שמאל-ימין, אלא מהות הדמוקרטיה, מה שעומד מאחורי הביטוי "מי שמצביע - משפיע". מדובר במשילות, מושג שהוא בבחינת חרב מתהפכת מעל לראשי היועצים המשפטיים לממשלה, הרואים בנבחרי הציבור חיילים פשוטים על לוח משחקים שאת כלליו קובעים הם, אנשי המשפט.
פרופ' דניאל פרידמן, שר המשפטים לשעבר, ניהל מלחמת חורמה נגד היפוך התפקידים, שבמסגרתו היועמ"ש נהפך לחשוב יותר מהשר הממונה עליו. זו תמצית ספרו "הארנק והחרב", העוסק בהפרת הסדר החברתי הדמוקרטי. הדברים מבוססים: סימוכין לתחושת העליונות של היועמ"שים עולים מדבריהם של השופט ברק, היועמ"ש לשעבר מני מזוז וגם המשנה ליועמ"ש זילבר, המצהירה בכל הזדמנות כי ביחסי הכוחות בין המשפטנים והדרג הנבחר "חשיבותו של המינהל הציבורי ראשון במעלה". בספרה "ביורוקרטיה כפוליטיקה" הבהירה כי "המגמה החשובה היא העתקת מרכז הכוח השלטוני ויכולת ההכרעה המעשית בשאלות של מדיניות, מהדרג הפוליטי הנבחר לדרג הפקידותי הממונה".
מנדלבליט // צילום: אורן בן חקון
נשמע כמו קנוניה? ובכן, לזכותה ייאמר שהדברים נאמרים בספרה בגלוי: "תהליכים אלו מתרחשים במסווה של ניטרליות ושל מומחיות אובייקטיבית, תוך עקיפת ההליך הדמוקרטי וסיכונו, מבלי ליתן דין וחשבון לציבור הרחב שגורלו נקבע בדרג הפקידותי". אתם, שמשלשלים פתק לקלפי באמונה שהוא מעניק כוח למדיניות המועדפת עליכם, הצחקתם אותה. לפי זילבר ורבים מעמיתיה, עיצוב המדיניות לא צריך להיות בידי המפלגות הנבחרות לכנסת ולממשלה, אלא בידיהם.
ד״ר אביעד בקשי, חוקר ומרצה למשפט, ערך השוואה בין הייעוץ המשפטי בישראל, לעומת ארה"ב, קנדה, בריטניה וגרמניה. "לא נמצאה מקבילה לסמכויותיו החריגות של היועמ"ש בישראל", קבע מחקרו. גם אופן המינוי הלא־פוליטי של היועץ המשפטי לממשלה, והכפפת היועמ"שים של משרדי הממשלה לסמכותו, נמצאו חריגים ביחס למדינות אחרות.
הגיוני לשער שמאבק הכוח בין הפקידות לנבחרים יחצה מפלגות, ולא היא. לנגד עינינו הנדהמות מכפישים נבחרי ציבור את עמיתיהם, הנאבקים להשארת השלטון בידי העם, כאילו הם הפוגעים בדמוקרטיה. רע מאוד אם הדבר נעשה מתוך בורות, אך גרוע יותר לחשוב שהם מוּנעים מהחשש שבעצמם לא יגיעו לשלטון, ובדרך זו יוכלו לכפות על המדינה את תפיסות עולמם; שבאמצעות שמירה לכאורה על "שומר הסף", יוכלו "לדחוף" עמדות שהציבור מצביע נגדן.
גילדה מקצועית בעלת שפה משלה, שאדם מהיישוב לא יכול לפצחה, מושלת כאן ומנציחה אי־שוויון. "קבוצות אינטרס אחרות הנעדרות את הכרת הקודים הנדרשים", קובע המחקר, "אינן יכולות אפילו להתחרות בתנאים שווים על אפשרות עיצוב המדיניות". מזכיר את האופן שבו תפסו המלכים והאצילים את האספסוף בימי הביניים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו