אתמול נשאל רופא מנתח בכיר באחד מבתי החולים הגדולים בגוש דן אם שביתת האחיות כבר גורמת לנזקים לחולים בבתי החולים, והוא השיב כך: "אפילו יותר נזקים משביתת הרופאים! הרבה יותר!" אתמול פירסם משרד הבריאות לראשונה את הנתונים המלאים על נזקי השביתה: בתשעת הימים מאז החלו צעדי המחאה של האחיות, אלפי חולים לא עברו ניתוחים חיוניים שנקבעו להם. כמו כן, אצל מאות חולים בוטלו צנתורי לב ובדיקות חיוניות, כולל בדיקות וניתוחים לאיתור ולטיפול במחלות סרטן. מנתונים אלה אין כל ספק שהשביתה של האחיות כבר פגעה בפועל באלפי חולים וגרמה סבל קשה לעוד אלפים, המאושפזים ללא השגחה וטיפול נאותים, תוך כדי סכנה לבטיחותם ולבריאותם. ואולם, האם האחיות הכריזו על הצעד הקשה של שביתה, אשר מוביל בהכרח לפגיעה קשה בחולים, רק באין ברירה ורק לאחר שהתנהל משא ומתן אמיתי ואינטנסיבי? והאם משרד האוצר עשה הכל כדי לנסות ולמנוע את השביתה? מהמידע שהתגלה אתמול מהבקשה שהגישה המדינה לבית הדין לעבודה (בדרישה להוצאת צווי מניעה נגד שביתת האחיות) נראה, למרבה הצער, שהתשובה לשתי השאלות היא שלילית מאוד: נראה שנציגי האחיות החליטו אסטרטגית ומראש להשבית את בתי החולים, בלי קשר ישיר ומלא לתשובות או להתנהגות נציגי משרד האוצר; הם מיהרו להכריז על השביתה ועל החרפת השביתה, כאשר הם רואים צעדים אלה כאופציה כמעט ראשונה במאבק - וזאת במקום לראות ולבחור באפשרות של שביתה רק כמוצא אחרון ובלית ברירה. המדינה טענה עוד בבית המשפט כי המשא ומתן עם האחיות "מצוי בחיתוליו, ובוודאי לא מוצה", ומפרטי הבקשה נראה כי לטענה זו יש ביסוס מנומק מאוד ורחב ביותר. מנגד, לא נראה שבמשרדי הבריאות והאוצר התייחסו בחודשיים האחרונים במלוא הנחישות, הרצינות והדחיפות הראויה כדי לפתור את המשבר ולסיים את המו"מ עם האחיות, כאשר על הכף מונחים הבריאות והחיים של עשרות אלפי חולים המטופלים במערכת הבריאות הציבורית.
