לשקם את ההרתעה הישראלית בעזה

בטקס חילופי מפקדי אוגדת עזה, קבע מפקד פיקוד הדרום, אלוף הרצי הלוי, כי "בעזה יש אויב מורתע המחפש בכל דרך, מתחת האדמה ומעליה, להזיק לישראל", והוסיף "איננו רוצים בחבל ארץ זה לשמוע אדום ולראותו שחור". עם זאת, רבים בקרב תושבי עוטף עזה ובציבור הישראלי חשים כי כוח ההרתעה הישראלי נשחק מול חמאס.

עם מי הצדק? כדי לענות על כך, יש להבהיר למה הכוונה בביטוי "הרתעה". עקרון ההרתעה הוא משלוש אבני היסוד של תורת הביטחון הישראלית, לצד הכרעה והתרעה. פירושו להניא אויב מלנקוט תוקפנות חמושה, שכן מחירה יהיה כבד מנשוא ובלתי משתלם. כושר הרתעה קשור בטבורו ביחסי הכוחות בין הצדדים, בעוצמה הצבאית ובכושר העמידה של המערכת הצבאית והאזרחית להתמודד עם תוקפנות ולחימה. כוח ההרתעה איננו קבוע; הוא זקוק לעיתים לתחזוקה ואף לשיקום באמצעות "כוח המחץ".

אין ספק שישראל חזקה עשרות מונים בעוצמתה הצבאית והכוללת לעומת חמאס. עובדה שחמאס ועזה נתונים במצור, ואין ביכולתם להשתחרר ממנו, אלא בהסכמת ישראל. בכך בא לידי ביטוי כוח האכיפה המצוי בידיה של ישראל. צה"ל גם הצליח לנטרל את המהלך האסטרטגי והמסוכן של חמאס, שהתבטא ב"צעדת השיבה".

מנגד, למרות עוצמתו הצבאית הפחותה, יכול חמאס לאיים על ישראל בשיגור רקטות (גם על נתב"ג) ולקבוע את "גובה הלהבות" בגבול הרצועה. הוא אף מסוגל למרר את חיי התושבים בעוטף, ולאתגרם - כמו גם את צה"ל - בבלוני תבערה ובעפיפוני נפץ. חמור לא פחות, חמאס מציב לישראל ולצה"ל אתגר בדמות מלחמת התשה בלתי נסבלת.

ברור אפוא שכושר ההרתעה של ישראל מול חמאס נשחק, וזאת משתי סיבות מרכזיות. ראשית - כוח העמידה של חמאס ותושבי עזה. האוכלוסייה האומללה בעזה צפופה ותלויה בחמאס, והיא שטופה בשנאה דתית ואידיאולוגית יוקדת, ובשאיפה למחיקתה של ישראל. מאפיינים אלה מקילים על חמאס ותושבי עזה לספוג קורבנות וקשיים בהתמודדות מול ישראל.

אבל דומה שגם ישראל עצמה אינה מעוניינת לממש את כושר הרתעתה. הפיקוד הצבאי, ובעקבותיו גם הדרג המדיני, נרתעים ממימוש הכוח בעיקר מחשש לאבדות בחיילי צה"ל ומפחד מהסתבכות במבצע יבשתי נרחב. אמנם, קברניטי המדינה וצה"ל מאיימים תכופות לפתוח במבצע כזה, אך כשהדבר לא מתממש, האיום נתפס כחלול ומדרבן את חמאס להסב נזקים נוספים לישראל.

זה אירוני, אגב, שדווקא עבור מי שמחזיק בכוח הרתעה מובהק "לא משתלם" לממשו. גם חתירת ישראל ל"הסדרה", שעליה תצטרך לשלם לארגוני הטרור בוויתורים, מעידה על ערעורו בפועל של כושר הרתעה, והדבר משליך גם על גזרות אחרות.

כושר ההרתעה הוא סם חיים לישראל, שאחרת "אויביה חיים בלעוה", והמצב הנוכחי הוא בלתי נסבל. כיצד אפשר לשקם את כושר ההרתעה? ייאמר תחילה ששלטון חמאס ממחיש את פיצול המחנה הפלשתיני, ולכן מוטב לישראל להימנע מהפלתו; מוטב גם להימנע מכיבוש הרצועה ומנוכחות צבאית ארוכת טווח בשטחה. עם זאת, ראוי ומומלץ לפעול למיטוט כוחם הצבאי של חמאס ושותפיו, ולכבוש חלקים מהרצועה למשך הזמן הדרוש לטיהור השטח מאמצעי לחימה משמעותיים.

אפשר כמובן להתמקד במערכה אווירית, בנוסח כתישת רובע הדאחייה בביירות, או בדומה לפעולות במבצע צוק איתן. אך ייתכן שפעולה אווירית לא תספיק, ולא יהיה מנוס מכניסה למבצע קרקעי נרחב באותם שטחים שבהם פועלים כוחות חמאס ושותפיהם.

אם אין רוצים "לשמוע אדום ולראות שחור", אין מנוס משימוש יעיל ומחושב בכוח, כדי לשקם את ההרתעה.

תא"ל (מיל') אהרון לברן הוא בכיר לשעבר באמ"ן ומומחה לביטחון לאומי