מאז נסגר השער ללבנון

היום ייערך בכנסת אירוע הוקרה לקהילת צד"ל החיה בארץ. נסיגת ישראל מדרום לבנון, בשנת 2000, הפתיעה רבים מקציני ולוחמי צד"ל. רבים מאיתנו נאלצו לנטוש בחטף את בתיהם, את המשפחות, את הכפרים והעיירות שלנו, את הכנסיות והקהילות. את הארץ שלנו.

גורל איום ציפה למי שנשאר מאחור, אחרי שנסגר השער. לא צריך לפרט, אתם יודעים כמה אכזרי האויב המשותף שלנו מסוגל להיות, כשהוא צמא לנקמה ולדם. אז נטשנו, בעל כורחנו, ואנחנו חיים כעת בארץ, כשגבול בלתי עביר מפריד בינינו למולדתנו. מי כמוכם, אחיי ואחיותיי היהודים, שנכספתם למולדתכם בגולה, יכול להבין את מה שעובר עלינו היום. הארץ שלנו סגורה בפנינו. היא ממש מעבר לגדר, אבל כל כך בלתי מושגת.

אני אמנם חיה בארץ עם משפחתי, בעיר חיפה שאני כה אוהבת, מאז 1992. גידלתי כאן את שלושת ילדיי, וחינכתי אותם לפטריוטיות, אהבת הארץ, נאמנות למדינה, שירות צבאי. בלי הנחות. אף פעם לא ביקשתי. אבל כמו אחיי ואחיותיי מקהילת צד"ל, גם אני סובלת מהניתוק. למרות שהגעתי לארץ לפני הנסיגה, גם אותי היא תפסה לא מוכנה. גם אני מנותקת ממולדתי, ממשפחתי ומקבריהם של אבי ואחיי.

כן, אני בת ואחות שכולה. לצערי הרב, משפחתי מוכרת לישראלים רבים בכינוי "שושלת המוות". איבדתי את אבי, ארבעה אחים ושני אחיינים במלחמה הנוראה בדרום לבנון. אחיי לבשו את מדי צד"ל בנופלם. לא רק אויב משותף יש לנו, גם את השכול אנחנו חולקים. זו ברית הדם בינינו, ואנחנו מתפללים שהיא תמשיך להיות בתוקף.

אנחנו, בעלי הברית שלכם, שנטשנו הכל מאחור, לא רוצים להרגיש היום נטושים. אתם זוכרים היטב מה זה אומר להתחיל מחדש, מנותקים מכל אשר יקר לכם, ולבנות חיים חדשים בארץ אחרת, עם שפה ותרבות אחרות.

לפני כשנה וחצי נעשה צעד חשוב, כשהונחה סוף סוף אבן הפינה לאתר הנצחה לחללי צד"ל. כשבנייתו תושלם, יהיה לנו מקום שבו נוכל להתייחד עם זכר חללינו ולהתאבל. זה נמשך יותר מ־15 שנה, אבל זה קורה, וזה מעודד ומרגש.

יש לנו גם צרכים קיומיים. דיור, למשל. אם לישראלים, שנולדו, למדו ועבדו פה, בעברית, קשה לפעמים להשיג דיור, תארו לכם עד כמה זה קשה למי שצריך - נוסף על כך - גם להסתגל לתרבות חדשה. עד לאחרונה, שררה תחושה לא נעימה בקרב רבים מאיתנו, שבתחום הדיור, המדינה נתנה סיוע רק למי ששווים יותר. עזרה משמעותית הוגשה קודם כל לקצינים ולבכירים, שזכו לפתרונות דיור הולמים. שאר הלוחמים זכו לסיוע מועט ביותר, והדבר ליבה מתחים בקרבנו, ואיים לפצל קהילה שכה זקוקה לאחדות וללכידות במצבה הנוכחי.

אתמול התבשרנו כי משרד הביטחון החליט להקצות תקציב משמעותי לפתרון מצוקת הדיור. זהו צעד מבורך, שבוודאי יתרום לאיחוי השברים. אני וחבריי מקהילת צד"ל מצפים ליישומה המהיר של תכנית הסיוע, שתשפר את איכות חייהם של כה רבים מאיתנו.

אנו מקווים שבעקבות כך נזכה לעזרה גם בתעסוקה, בחינוך, ובתחומים נוספים החיוניים להבטחת עתיד ילדינו במדינת ישראל. אנחנו רוצים לבנות את החיים שלנו מחדש, כאן, איתכם.

הלן נצר אסעד היא ילידת הכפר עישייה בדרום לבנון