"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ברקוביץ זקוק לכמה ניסים, אך הקרב עוד פתוח

,עודכן

השמיים לא נפלו על עופר ברקוביץ כשנודע שלשום שהבית היהודי תומכים במשה ליאון. אחרי הכל, בנט אינו האדמו"ר מגור וחגית משה אינה האדמו"רית מלודמיר, ו"צאן מרעיתם", הציבור הדתי־לאומי בירושלים, בניגוד לרוב הציבור החרדי - בוחר, ולא רק מצביע.

ולמרות זאת, ברקוביץ ספג מכה, בוודאי תדמיתית. ליאון הוכיח בחודשים האחרונים שהוא יודע לנהל מו"מולסגור עסקאותטוב ממנו. את המחיר מול התועלת נוכל לשפוט כולנו - אם ליאון ינצח - רק אחרי הבחירות.

עכשיו עומדים לצידו של ליאון, לפחות פורמלית, ה"גייסות" של ש"ס, דגל התורה, קרוב לוודאי אגודת ישראל, וגם הציבור החרד"לי שאותו מובילים במועצה אריה קינג ויהונתן יוסף, נכדו של הרב עובדיה יוסף. הבית היהודי היה רק הקינוח. אין ביטחון שמי שחתם בשמו, אכן מסוגל לספק את הסחורה - קולות המצביעים. על הנייר, הסיכויים נוטים אפוא לטובת ליאון. ההערכות הן שלרשותו עומדים יותר מ־70 אלף קולות הליטאים וש"ס, כ־20 אלף קולות החסידים וכ־10,000 קולות חרד"ליים. סך הכל כ־100 אלף קולות "בטוחים". אם מניחים, כמו אנשי ליאון, שכמחצית ממצביעי אלקין בסיבוב הראשון ייתנו את קולותיהם לליאון, מצבו טוב אף יותר.

כדי שברקוביץ יגבר על ליאון, צריכים להתרחש כמה "ניסים":

א. שיעור ההצבעה אצל החרדים מש"ס והליטאים חייב לרדת. אנשי ברקוביץ בונים על כך שליאון יתקשה לשחזר את ההתלהבות של הסיבוב הראשון, שבו היתה למצביעים הללו מוטיבציית יתר לבחור גם בסיעה שלהם במועצת העיר.

ב. שיעור ההצבעה של החילונים שתמכו בברקוביץ, ועלה רק מעט, חייב לנסוק לפחות ל־70 אחוזים.

ג. איבת החסידים ל"דגל" צריכה להיות ברמה כזאת, שהם יעדיפו להצביע ברגליים ולהישאר בבית, מאשר להצביע לליאון. כאן בונים אנשי ברקוביץ בעיקר על חסידות גור, שהאדמו"ר שלה אינו שש לתמוך בליאון, ופחות על מצביעי בעלז וויז'ניץ, שאדמו"ריהם כבר הורו להם להצביע לליאון.

ד. ה"נס" הרביעי, שבלעדיו לברקוביץ אין סיכוי, קשור למצביעי אלקין - כ־50 אלף איש, שמהם יש להחסיר את רבבת אנשי "הפלג הירושלמי", שאינם מתכוונים להצביע לברקוביץ. ב־40 אלף הנותרים ברקוביץ משקיע בימים האחרונים המון פרסום וניסיונות שכנוע, והשאלה לגביהם היא כפולה: כמה מהם בכלל יגיעו לקלפי כדי לבחור במועמד שמלכתחילה לא חפצו בו? ואם יגיעו לשם - האם אכן יצביעו לברקוביץ? כדי לנהל קרב שקול עם ליאון, ברקוביץ זקוק לפחות ל־30 אלף מקולותיהם - משימה קשה ביותר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר