"ליל הבדולח": לא לשכוח, לא לפחד

80 שנה לאחר פוגרום "ליל הבדולח" התכנסו בבריסל, בירת האיחוד האירופי, נציגי קהילות יהודיות מרחבי "היבשת הישנה" לדיון על דרכי התמודדות עם האנטישמיות הגואה מחדש והשינויים הפוליטיים הדרמטיים, העוברים על אירופה.

האווירה בכנס, שארגן איגוד הארגונים היהודיים באירופה, היתה מעיקה, שלא לומר מדכאת. אם בעבר עסקו כנסים דומים בעיקר באנטישמיות במדינות מזרח אירופה, הגוש הקומוניסטי לשעבר, בהן כמעט ולא נותרו קהילות יהודיות לאחר השואה, קולות המצוקה הגיעו הפעם ממדינות מערביות, ליברליות ובעלות מסורת דמוקרטית ארוכה: בריטניה, צרפת, הולנד, בלגיה, שבדיה.

היהודים במדינות אלו חשים מאוימים, בודדים במערכה, נבגדים על־ידי סביבתם ומוכנים לעזוב. אלימות פיזית והסתה מילולית הפכו למציאות יומיומית עבור יהודי אירופה, אותה יוצרים לא רק חברי קהילות מהגרים ערביות ומוסלמיות, פעילי שמאל קיצוני וארגוני ימין קיצוני.

האנטישמיות, על פניה הרבים - בכלל זה גם בכסות של אנטי־ישראליות ואנטי־ציונות, הפכה זה כבר לנחלתו של הזרם המרכזי בחברות מערב אירופיות רבות. בתי משפט בשוודיה ובגרמניה קבעו ש"הצתת בתי כנסת היא ביקורת מובנת נגד מדיניות ישראל". מפלגה שהפכה לאנטישמית, מפלגת הלייבור, עלולה להפוך בעתיד הקרוב למפלגת שלטון בבריטניה - המדינה המערב־אירופית היחידה, שעמדה בנחישות מול גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה.

חשיפת אופיה האנטישמי של ההנהגה, שהשתלטה על מפלגת הלייבור, לא פגעה כהוא זה בסיכוייה לנצח בבחירות הכלליות הבאות. במדינות אחרות, מפלגות סוציאל־דמוקרטיות אך גם מפלגות "ימין חדש", שכוחן הולך ומתחזק מבחירות לבחירות ובמדינות אחדות ממשלות מוקמות הודות לתמיכתן, יוזמות מהלכי חקיקה שעלולים לפגוע באורח חיים יהודי מסורתי באמצעות איסור ברית מילה או שחיטה כשרה.

בניגוד ל־1938 - בה נסגרו שערי העולם בפני יהודים, שניסו להימלט מהרייך הנאצי, יש היום ליהודי אירופה מדינה יהודית בה הם יכולים בכל רגע נתון למצוא מקלט. מדינת ישראל היא היום ערובת ביטחון ליהודי אירופה. אם בעבר הייתה מדינת היהודים תלויה בעזרת קהילות התפוצות, הרי שהיום התחלפו היוצרות לחלוטין. אך, יהודי אירופה ממשיכים לחיות בפחד. אולי יש נוחות מסוימת בהנצחת הפחד מפני שדי האנטישמיות. אך, הגישה הזו רק מעצימה את המפלצת. מי שמציג חולשה, סופו לקצור תקיפה. היהודים, שמחליטים במודע ומסיבות שונות, להישאר באירופה חייבים לשנות גישה ובאופן מודע להיאבק על זכותם לחיים נורמליים. הרכנת ראש בפני פוליטיקאים ומדינאים אירופיים, שטובים בדיבורים ובהבטחות, אך לא במעשים, מחריפה את בעייתם של יהודי אירופה.

כרגע, אין להם בעלי ברית רבים מדי. אולם, השינויים הטקטוניים העוברים על אירופה הם הזדמנות לשינוי. לכן, רצוי שיהודי אירופה יפסיקו לראות בהתחזקות מפלגות לאומיות אירופיות את חזרתם ההכרחית של הנאצים. בשורות מפלגות "הימין החדש" יש היום ליהודים שותפים פוטנציאליים רבים - גם בהגנה על האינטרסים של מדינת ישראל. שלילת כל מגע עם מפלגות אלו, שהולכות ומבססות את אחיזתן בציבור, היא טעות - גם אם בקרב אותן מפלגות יש אלמנטים שוליים, המזוהים עם אידאולוגיות ימניות קיצוניות. נטרול אלמנטים אלו יתאפשר רק באמצעות דיאלוג - שאמור להתבצע לא בכל מחיר.

איגוד הארגונים היהודיים באירופה אימץ השבוע מסמך הכולל חמישה תנאים לדיאלוג כזו: אימוץ מלא של "הגדרת האנטישמיות" הבינלאומית, הסכמה למינוי נציג ממשלתי למאבק באנטישמיות, התחייבות לא לצרף לממשלה מפלגות אנטישמיות או שיש בהן חברים אנטישמיים, דחיית ה־BDS בהיותה תנועה אנטישמית והתחייבות לתמוך בחופש דת מלא. תנאים אלו אמורים לסייע לקהילות היהודיות לדעת מי הוא חבר ומי הוא אוייב, ולנסות לשרוד באירופה הסוערת של היום. עם זאת, המאבק באנטישמיות אינו רק עניינם של היהודים. במשך אלפי שנים יהודים תרמו באופן משמעותי ביותר לאירופה. לאירופה אמור להיות אינטרס לשמור על יהודיה, אצלה. לצורך זה, האיחוד האירופי צריך לחדול מטמינת ראשו בחול לנוכח התגברות בעיית האנטישמיות ומההתכחשות המודעת לה, ולהתחיל להיאבק באנטישמיות ברצינות.