סיוט הגשת הרשימות לכנסת ה-19 הסתיים אמש. רוגע ייפול על ההיפר-אקטיביים, שקפצו-עברו מרשימה לרשימה עד כי גם יושב ראש הכנסת ראובן ריבלין - מבוגר אחראי בדמוקרטיה הישראלית - העיר לעמיר פרץ בנזיפה עדינה כי צריך לקבוע כללי התנהגות. פרץ זיגזג אתמול ב"זמן פציעות", אחרי הדקה ה-90. לא זכור צעד כזה בתולדות הכנסת. אין כל רע במעבר ממפלגה למפלגה. גם אין צורך להסתיר את האגו, שממלא תפקיד בהחלטות שונות של פוליטיקאים. הבעיה היא שב-2013 פלש האגו מהמתחם הסביר והשתלט על שטחים אחרים של עקרונות וכללי התנהגות. האגו מוסס את הבושה. ההשוואה הנדרשת בלתי נמנעת. פרץ לא היה מרוצה מתוצאות הפריימריז ופרש. בליכוד ציפתה אכזבה גדולה יותר לשרים בני בגין ודן מרידור. לא כפרץ שיצא שני בפריימריז בעבודה, הם הוסגו אחור בליכוד בגלל הגנתם התקיפה על שלטון החוק. עצוב, חבל, לא רק להם. גם בנימין נתניהו הצטער וזימנם לשיחה, והעלה את האפשרות למנות שר-עוקף-סיעה. מאז זרמו הצעות שונות. העליתי כאן את האפשרות שהתקיימה בעבר הרחוק, שהליכוד יעודדם להתמודד בסיעת לוויין (לעבודה בגלגולה כמפא"י ולליברלים כציונים כלליים היו סיעות כאלה של מזרחיים בראשות בכור-שלום שטרית ובנימין צלאח ששון). למרידור הוגשו שתי הצעות מפתות, לרבות התייצבות בראש רשימה מפלגתית. בגין והוא השיבו בשלילה. היות שהשתתפו בפריימריז בליכוד - לא יעלה על הדעת שירוצו נגדו רק מפני שנכזבה תקוותם לזכות במקום גבוה. לשון עגה, איפה הם ואיפה המשוטטים בין דוכני המפלגות- מבט ממעוף הציפור על הזירה לאחר מלחמת הפריימריז והוועדות הממנות וההנהגות המכתיבות במפלגות מצביע על רעש אדמה חזק. הממשלה תאבד שלושה שרים ייחודיים כבגין, מרידור ואהוד ברק, ואולי עוד. לא שאין שרים כמותם, אבל הסך הכל האיכותי מצטמצם. זו גם פרידה דורית. עולה, אפוא, תמונה של דורסנות במפלגות המקבלות פקודות ממנהיג יחיד בבחינת "נעשה ונשמע"; ושל משפחה רבנית אחת המחזיקה במפלגת מפתח בינונית כש"ס, שמעכבת רפורמות נחוצות בחינוך ובכלכלה ובהגנה על ישראל; ושל גורמים חולפים כמו קדימה המתרסקת ומפלגת היחיד יש עתיד. לא זו בלבד שפגמים רבים מצויים עדיין במערכת הפוליטית, אלא ששיעורם והשפעתם אינם מתמעטים. אמש הסתיים הסיבוב הראשון מתוך שניים בדרך לכנסת ולהרכבת הממשלה. לפי כל הסימנים, המערכה העיקרית הנפתחת היום תתנהל בתוך גוש הימין ובגוש מרכז-שמאל. הליכוד מאוים עתה על ידי הבית היהודי ועוצמה לישראל, וכמעט אינו מתפנה למחלוקת רצינית, כנה וקשה עם מפלגת העבודה; וגם זו תשקע בעל כורחה בקטטות מילוליות עם לבני ועם לפיד ואולי גם עם זנבות האודים העשנים בקדימה. המפלגות ונציגיהן ישיבו למערכת הפוליטית את כבודה, אם במערכה הנפתחת היום מחדש יהיה ניתן ללבן את המחלוקות המהותיות בין הצדדים, ואולי לגלות כי הן אינן כה רבות. נחוצה מחלוקת עניינית, לא זיקוקין די-נור.
