"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

השמאל מפגין התנשאות ובורות

,עודכן

לא יהיה מופרך להעריך שגם תומכיו הגדולים של נתניהו זעו באי נוחות לאחר התקרית בקריית שמונה, שבה איבד ראש הממשלה את קור רוחו והטיח בתושבת העיר,אורנה פרץ, "את משעממת אותנו".

ייתכן שהעימות המדובר עלול היה להסב נזק כלשהו לראש הממשלה, גם בקרב תומכיו המסורים ביותר. אך השמאל, בתגובתו הצפויה והפבלובית, הצליח לנפח באופן מופרז את חשיבות האירוע ולעשות בו שימוש ציני. בין השאר, השמיטו בשמאל את העובדה שפרץ התפרצה כמה פעמים לדברי ראש הממשלה, בזמן שספד לידידו הטוב שנפטר שעות ספורות קודם לכן.

התסכול הרב מאי־היכולת להפוך את התקרית לסמללאטימותו של נתניהוולשרירות ליבו גרם לחלק מאנשי השמאל והעיתונאים המצקצקים לעשות את מה שהם כבר מורגלים לעשות: להתנשא.

מקדושה מעונה הפכה פרץ בתוך זמן קצר לבבון ימני מצוי: אף שהושפלה על ידי ראש הממשלה, לעגו, היא תמשיך להצביע גם בבחירות הבאות ל"קיסר" השולט במוחה. איש חברת החדשות, אילן לוקאץ', עיתונאי חברת החדשות, ניסח את הדברים בטוויטר בבוטות אופיינית: "ביבי היה יכול לרדת מהבמה ולירוק לאורנה פרץ בפרצוף ואז להורות לחיל האוויר להפציץ לה את הבית, ועדיין בבחירות הבאות היא תצביע לו. כמה שנים שממשלת ימין תצחק לפריפריה בפנים ותעביר את התקציבים שלהם להתנחלויות, שוב ושוב, ככה הם יחזרו לנשק את היד שסטרה להם".

בציוצו המבחיל חשף לוקאץ' לא רק את גזענות השמאל המוכרת, אלא גם בורות משוועת ודעות קדומות ביחס לדפוסי הצבעה.

נכון, נתניהו ניצח כמעט בכל יישובי הפריפריה. אך בניגוד לדימוי התקשורתי, ניצחונו הגדול ב־2015 לא הושג רק בזכות ערים כמו קריית שמונה, אלא דווקא בזכות הערים הגדולות בישראל. הליכוד ניצח בשבע מעשר הערים הגדולות בישראל (ובכללן, אגב, בני ברק). גם אם נחבר את סך הקולות שקיבל נתניהו מ"נתיניו הנרצעים" בעפולה, בקריית שמונה, בשדרות, בנתיבות, בירוחם ובדימונה, לא תגיעו לסכום הקולות שבהם זכה בפתח תקווה, בנתניה, בחולון או בבאר שבע - בנפרד. אם תשאלו את לוקאץ', ערים אלה מאוכלסות בעדרי מצביעים נטולי תבונה.

ומה לגבי הערים שבהן נתניהו לא ניצח? שם, כמובן, ניצח גוש השמאל־מרכז, כמו תמיד. בתל אביב, לדוגמה, גרפו מרצ, העבודה וקדימה כ־52% מקולות המצביעים בבחירות 2009. בשתי מערכות הבחירות האחרונות, עם כניסתה של יש עתיד לתחרות הפוליטית, עלה שיעור התמיכה ל־58%. גם בחיפה זכו מפלגות אלה לניצחונות, והגדילו את כוחן מ־33% ב־2009 ל־37% ב־2015. אך שם, מסתבר, מתגוררים אנשים שקולים וביקורתיים, המתעמקים בקריאת מצעים. רק במקרה יוצא שהם מגיעים לאותן הכרעות פעם אחר פעם.

כך גם ניצחונם הבלתי מפתיע של מפלגת העבודה והשמאל בקיבוצים ובמושבים הסמוכים לערי הפריפריה. הליכוד לא התקרב מעולם להישגים משמעותיים בנחל עוז הסמוך לשדרות, או בבית הלל ובכפר בלום, שכניה של קריית שמונה.

נתונים עובדתיים אלה אינם מפריעים לחבורה הנרגנת משמאל להמשיך לזלזל באורנה פרץ ובשכניה. הם מסרבים לקבל מציאות שבה רוב אזרחי המדינה במרכז, כמו בצפון ובדרום, מחזיקים בהשקפת עולם אחרת משלהם. התנשאות, בורות וגזענות לא ישנו את המציאות לטובתם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר