בוואריה: בחירות גורליות לגרמניה היום

המפלגה הנוצרית־סוציאלית היא תופעה יוצאת דופן בפוליטיקה הגרמנית. בעוד שאר המפלגות בבונדסטאג הן כלל־ארציות - המפלגה הזאת (CSU) היא מפלגה אזורית ברמ"ח איבריה. היא קיימת רק בבוואריה, מדינת המחוז הדרומית, הקתולית והעשירה, ומאז 1957 שולטת במדינת מחוז זו, לעיתים קרובות ללא צורך בשותפים קואליציוניים. כך אירע גם בבחירות האחרונות ב־2013.

למרות היותה מפלגה אזורית, נהנית CSU מהשפעה כלל־ארצית הודות לברית הפוליטית בינה לבין המפלגה השמרנית האחרת, הנוצרית־דמוקרטית, שבראשה עומדת אנגלה מרקל. הברית הזאת אפשרה לשמרנים להיות הכוח הפוליטי הגדול ביותר, כמעט לאורך כל השנים מאז תום מלחה"ע השנייה. רק בשתיים מתוך 19 מערכות בחירות - ב־1972 וב־1998 - הצליחה המפלגה הסוציאל־דמוקרטית, לעקוף את השמרנים ולצבור יותר קולות.

בעוד הנוצרים־דמוקרטים הרשו לעצמם פתיחות לציבורים אחרים והפכו - בעיקר בהנהגת אנגלה מרקל - למפלגת מרכז, נותרו הנוצרים־סוציאלים סמן ימני ביותר של "איחוד השמרנים" בהתאם לעיקרון שקבע מנהיגם המיתולוגי, פרנץ יוזף שטראוס - מסוללי הקשרים בין מערב גרמניה לישראל - "אסור שתהיה מפלגה דמוקרטית לגיטימית מימין ל־CSU". העילה לקביעה היתה החשש מפני התארגנות גורמי ימין קיצוני וניאו־נאצי להיבחר שוב לבונדסטאג.

חסימת דרכן של מפלגות ימניות יותר מה־CSU לבית הנבחרים הכלל־ארצי צלחה עד לבחירות האחרונות, לפני שנה. מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה", שנולדה בעקבות משבר היורו כמפלגה שמרנית־ליברלית יורו־סקפטית ואנטי־מוסלמית, הפכה כמעט בן־לילה - בעקבות "משבר הפליטים" והשלכותיו על גרמניה - למפלגה השלישית בגודלה בבונדסטאג.

העיקרון של שטראוס נופץ לרסיסים, והיום עשויה "אלטרנטיבה לגרמניה" לקבור אותו סופית, שכן בבחירות המחוזיות הנערכות היום בבוואריה עומדים הנוצרים־סוציאלים בפני התרסקות פוליטית: סקרים אחרונים צופים להם תמיכה של 33% בלבד. בריחת המצביעים המשמעותית ביותר מה־CSU היא לכיוון ה"אלטרנטיבה", שצפויה להיות המפלגה השלישית בגודלה בפרלמנט הבווארי, עם כ־13% מקולות הבוחרים. באופן מפתיע, המפלגה השנייה בגודלה לפי הסקרים תהיה "הירוקים", והסוציאל־דמוקרטים יקבלו פחות קולות ממפלגת הימין הפופוליסטית.

נציגה הבכיר של ה־CSU בברלין, שר הפנים הורסט זהופר, נלחם בכל כוחו במדיניות "פתיחת השערים למבקשי מקלט" של הקנצלרית מרקל, שבוואריה שימשה עבורה שער ראשי. הוא נזף במרקל פומבית, דרש ממנה לקבוע "תקרת קליטה" מוגבלת, סירב לאשר איחודי משפחות ואיים במשברים ממשלתיים. גם אם בדיעבד הצליחו לגרום להקשחה מסוימת של נוהלי ההגירה הבלתי חוקית, מצטיירים זהופר ומפלגתו כשותפים למה שנתפס בקרב ציבורים רחבים בגרמניה כ"מדיניות הרסנית" של הממשלה הפדרלית.

זהופר והנוצרים־סוציאלים עתידים לשלם, לראשונה בתולדותיהם, מחיר כבד עבור הברית ההיסטורית עם מפלגתה של מרקל - מחיר שעלול להעיב על קיומה של ממשלת גרמניה. מחר הם יצטרכו לבחור שותף קואליציוני ויעמדו בפני בחירה ברורה: להקים ממשלה עם "הירוקים", יריביהם משמאל, או לשבור את החרם הפוליטי של כל המפלגות הממסדיות על "אלטרנטיבה לגרמניה". באוסטריה השכנה, המקרינה על בוואריה יותר מאשר ברלין, הימין הפופוליסטי כבר מזמן שותף פוליטי לגיטימי לימין המסורתי.

מבחינת הנוצרים־סוציאלים זה יהיה עונש הולם עבור הקנצלרית מרקל, ש"אלטרנטיבה" שמה לה כיעד את סילוקה מהשלטון. אך פתיחות ל"אלטרנטיבה" לא תעבור בלי רעידת אדמה, שתורגש היטב ברחבי גרמניה. תוצאות הבחירות בבוואריה עלולות לזרז את סיום עידן מרקל. בעוד שבועיים תיערכנה בחירות במדינת הסן, מהגדולות והחשובות בגרמניה. הסקרים צופים התרסקות למפלגתה של מרקל. שתי מערכות בחירות אסוניות עבור השמרנים, במעוזים שלהם, עשויים להביא את מרקל להכריז בוועידת מפלגתה הקרובה בדצמבר על פרישתה. המרוץ להחליפה כבר בעיצומו.