"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
מפלגת העבודה מזניחה את הדגל המדיני

מפלגת העבודה מזניחה את הדגל המדיני

,עודכן

חלק מחברי המחנה הציוני ומפלגת העבודה גורסים כי על מנת להפוך לאטרקטיביים בעיני הציבור, השמאל חייב להביא "בשורה חדשה": להציב את הסוגיה הכלכלית־חברתית במקום הראשון, ולדחוק את ההכרעה בסוגיה המדינית־ביטחונית למקום משני. הבעיה היא שאין כאן בשורה, לבטח לא חדשה.

האלוף (מיל') עמירם לוין תמך לאחרונה בטענה זו, כשטען שכדי לזכות באמון הציבור, "השמאל צריך להציב בראש סדר העדיפויות את אזרחי ישראל, את איכות החיים ויוקר המחיה שלהם". מפלגת העבודה הניפה תמיד שני דגלים: מדיני־ביטחוני וחברתי־כלכלי, מתוך הבנה שהסוגיות קשורות ואינן נפרדות. יצחק רבין ז"ל מעולם לא שכח את הסוגיות החברתיות, גם כשהוביל תהליכים מדיניים וביטחוניים.

הדרישה להתמקד בעיקר בסוגיה החברתית, מנותקת לא רק משורשי תנועת העבודה, אלא מהמציאות. היא מותירה את הזירה המדינית לימין, שגם כך מנכס לעצמו את סדר היום הביטחוני־מדיני. בסוף קיץ 2011, עם פינוי האוהלים ברוטשילד, המשיכו מארגני המחאה להדגיש את הניתוק מהנושא המדיני, כאילו שאלת עתיד שטחי יו"ש אינה על הפרק, ויש לנו רק בעיות חברתיות (מוצדקות מאוד). אבל די היה באירועים ביטחוניים בדרום לצנן את רוח המחאה.

אינני חולק על כך שהנסיבות הנוכחיות לא מבשרות על הסכם שלום קרוב, אולם השאלה הקריטית היא אם לאפשר לממשלה ימנית להוביל אותנו למציאות של מדינה אחת, שתספח את שומרון ויהודה על כלל תושביהם הערבים, מדינה שתהיה לא יהודית, לא דמוקרטית ולא בטוחה; או שמא לעצור את הסיפוח הזוחל של יו"ש, כדי לקדם בעתיד, כשהנסיבות המדיניות יאפשרו, הסדר מדיני עתידי שיוביל להיפרדות בין העמים.

זו הסוגיה המרכזית העומדת גם היום על הפרק. אם מפלגת העבודה והמחנה הציוני חפצות שלטון, עליהן להוביל סדר יום המבוסס על ביטחון, התיישבות ופשרה, ולא להיגרר אחרי הימין. רצוי, למשל, לערוך משאל עם על עתיד שטחי יו"ש. אם הממשלה רוצה לספח את השטחים על כלל תושביהם, לסכן את האופי היהודי והדמוקרטי של המדינה, להמשיך לטפח התנחלויות מבודדות חסרות ערך ביטחוני, ששואבות משאבי עתק והן לא חוקיות בעיני העולם; ואם הממשלה מתעקשת למנוע כל אפשרות של הסדר עתידי - עליה להניח שאלה זו לפתחו של העם.

המקור לסכסוך בתוכנו ועם שכנינו נעוץ במצבנו המדיני־ביטחוני. רק שינוי בסדרי העדיפויות, שיכלול הגעה להסדר אזורי עם שכנינו ומבוסס על צורכי הביטחון של ישראל, יאפשר לקדם גם סוגיות חינוך, בריאות, רווחה, חיזוק הנגב והגליל וצמצום הפערים.

איתן ברושי הוא חבר כנסת מטעם המחנה הציוני, עוזר שר הביטחון לשעבר

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו