לא מעט הישגים, לא מעט סימני שאלה

הרבה מאוד קלישאות נזרקו אתמול לחלל האוויר בקהיר, בעזה ובירושלים, כחלק מהצורך להציג את השבוע החולף כניצחון, לכל צד, ובמטרה לשווק את מה שקרה בו כהישג שמצדיק את המחיר ששולם. בסופו של דבר, ישראל וחמאס (וגם מצרים) יביאו הביתה לא מעט הישגים, אבל גם כמה סימני שאלה מדאיגים שמחייבים מענה אמיץ.

בצד החיוב תבליט ישראל את העובדה ששברה את מתכונת ה"סבבים" שהשתרשה מול ארגוני הטרור בחודשים האחרונים. "עמוד ענן" התחיל ביעף שכלל את חיסולו של אחמד ג'עברי ובפגיעה משמעותית במערך רקטות הפאג'ר, ונמשך ביותר מ-1,600 תקיפות, מרביתן מדויקות, של בורות וחוליות שיגור, מנהרות ויעדי תשתית וממשל - עם נזק שולי זניח ופגיעה מינימלית בבלתי מעורבים. גם ההצלחה המרשימה של כיפת ברזל (עם יותר מ-420 יירוטים ביותר מ-85 אחוז הצלחה) והעמידה האיתנה של העורף סיפקו לצה"ל אורך נשימה, והלגיטימציה הבינלאומית (ובראשה התמיכה החד-משמעית של ארצות הברית של אובאמה) סיפקה אורך נשימה מדיני מקביל. במבט לעתיד תדגיש ישראל את העובדה שהמבצע הביא שקט ושפיות לתושבי הדרום ולכוחות בגבול הרצועה.

חמאס ידגיש את העובדה שעמד במתקפה הישראלית ולא כרע תחת לחץ ההפצצות והאיום בפלישה יבשתית. מערך הפיקוד והשליטה שלו לא קרס למרות חיסול מפקדו הצבאי, והוא הצליח לתפעל ברציפות מערך אש ששיגר בממוצע יותר מ-180 רקטות בכל יום לחימה. גולת הכותרת מבחינתו היתה הפיגוע אתמול בתל אביב, ויותר מכך - הכנסת תל אביב וירושלים לטווח הרקטות, והפגיעה בראשון לציון, עניין ששום מדינה ערבית (למעט עיראק) לא הצליחה לעשות בעשרות השנים האחרונות. בהסתכלות קדימה יציין חמאס כי השבוע החולף הביא להפסקת החיסולים והפעילות הצבאית על אדמת הרצועה, והביא להקלות משמעותיות במעברים היבשתיים ובדיג.

מצרים תיהנה מכך שחזרה להיות גורם אזורי מוביל, משפיע, שמנהל את העניינים. בשבוע האחרון עלו אליה לרגל כל מדינות ערב וטורקיה, והמערב שם בצד את חששותיו מהקצנתה הדתית וחזר להתייחס אליה כגורם חיובי ותורם, כאילו מובארק מעולם לא עזב. הנשיא מורסי בהחלט יכול לומר לעצמו בסיפוק שהחזיר את מצרים לא רק לתפקיד של מתווך, אלא גם של בורר בין ישראל לחמאס.

בצד השלילה צריכה ישראל להסתכל בדאגה על חוסר ההצלחה לסיים את המבצע מוקדם יותר ואלגנטי יותר, ועם הרתעה חדה יותר, וגם על הדרך המסורבלת שבה התנהלה פרשת גיוס המילואים והכנת המבצע הקרקעי, והיעילות השולית שהיתה לאיום בהוצאתו לפועל. ממילא המבצע גם לא פתר את סוגיית הירי ולא הסדיר את עניין ההתעצמות, ואפילו לא נתן ערובה ממשית לתקופה מינימלית של שקט לתושבי הדרום, וגרוע מכל - בפוליטיקה הפנים-פלשתינית הוא חיזק את מעמדו של חמאס והחליש משמעותית את אבו מאזן.

מבחינת חמאס, לא רק שג'עברי חוסל, אלא שמערכים שנבנו בעמל, כסף וזמן רב הושמדו בתוך שבוע, ויהיה קשה לשקמם. גרוע מכך, הארגון שוב למד כי הוא חשוף, מודיעינית ומבצעית, וכי הוא מתקשה לנבא את תגובות ישראל לפעולותיו, שמביאות פעם נוספת הרס משמעותי לרצועה. גם שאיפתו למספר הרוגים רב בישראל נכזבה, ועימה תקוותו לכתף קרה מערבית וערבית לישראל.

בשורה התחתונה, "הסכם קהיר" יביא רגיעה מסוימת לדרום, אבל כזאת שתלווה בחשדנות הדדית ובחובת מעקב הדוקה ומתמדת. לכל צד יהיו שלל סיבות לטעון להפרות (ישראל לא תפסיק לטוס מעל הרצועה, חמאס לא יפסיק להתעצם ולחפור מנהרות), מה שימנע מהן להצדיק חזרה ללחימה תהיה ההרתעה שהושגה השבוע. בסופו של דבר, האינטרס היחיד שישראל וחמאס חולקים הוא הרצון העכשווי בשקט, וגם ההבנה שהחלה הספירה לאחור עד הסיבוב הבא.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו