כיצד להגיב להסכם הפסקת האש שנכנס אמש לתוקפו? לא פשוט לענות, כי הראש אוהד את ההסכם - אך הבטן לא. הראש אוהד, כי חמאס חטף על הראש. ג'עברי נפרד סופית מהזירה ורוב הטילים ארוכי הטווח של חמאס הושמדו עד להודעה חדשה. הראש אוהד, כי המערב בראשות נשיא ארה"ב, ברק אובאמה, תמך במבצע וחזר שוב ושוב על זכותה של ישראל להגן על עצמה. אובאמה שוחח יום-יום עם ראש הממשלה נתניהו ועבד עימו בתיאום מלא, גם אם על פי כל התחזיות ניבאו לנו כי למחרת הבחירות באמריקה נראה את הנשיא האמריקני נוקם. הראש אוהד, כי איראן לא נטשה את תוכנית הגרעין שלה והצנטריפוגות ממשיכות להסתובב. טוב לדעת כי וושינגטון וירושלים גם יודעות להיות מתואמות. הראש אוהד, כי התקשורת העולמית כיסתה אחרי הרבה שנים אירוע במזה"ת באופן מאוזן. הקורבן הישראלי, שישב במקלטים, קיבל פתאום שם ופרצוף, ואילו חמאס תואר בדיוק כפי שהוא. הראש אוהד, כי צה"ל עמד במשימה וכוחות המילואים הפגינו התלהבות של מי שזה עתה התגייס. הראש אוהד בעיקר כי אזרחי ישראל גילו אומץ לב, אחווה והבנה לחיוניות המבצע והיו מוכנים לשלם את המחיר גם על חשבון ישיבה ארוכה בחדרים המוגנים. ורק למענם צריך לחזור לשיגרה. אלא שהבטן מתהפכת מאחר שגם אם ניצחנו, אין מדובר בניצחון ברור. בעולם של דימויים שבו אנחנו חיים התחושה שניצחת לא חשובה פחות מהניצחון עצמו. צריך להודות כי סיום המבצע איפשר לחמאס להרים את הראש. היינו מעדיפים לראות את חמאס אחרי המבצע בלי ראש. הבטן מתהפכת, כי מצרים של מורסי תופסת פתאום פיקוד על סוכת המציל של המזרח התיכון. למרות ההתלהבות הרבה מפועלו בימים האחרונים, אין לצפות ממורסי להפתעות. מורסי, בעקבות מבצע "עמוד ענן", לא הצטרף לחובבי ציון. יש להניח כי הנשיא המצרי, המוביל החדש של העולם הערבי היום, עשה את הכל כדי למנוע כניסה צבאית של צה"ל לרצועה. מי שלא רצה את מורסי כנשיא מצרי, קיבל אותו היום כמאבטח האזורי. מבצע "עמוד ענן" הוכיח לנו באופן סופי כי מזרח תיכון חדש נולד באזורנו. יש לנו היום תיאום מלא ואמון כמעט מוחלט בין נשיא אמריקני ונשיא מצרי מטעם האחים המוסלמים. טורקיה בחרה צד ומעדיפה להמשיך להפגין קרירות וריחוק מישראל, גם על חשבון ויתור על מעמדה הבכיר באזור. ובעיקר יש לנו צה"ל, שרואה כיצד מרחב התמרון שלו הולך וקטן, מאחר שהערוצים שלו בעולם הערבי הולכים ופוחתים. אין ספק שהגאווה הלאומית שלנו נסדקה, כי בתל אביב ירדו למקלטים, בירושלים נשמעה אזעקה, ויישובי הדרום חטפו וחטפו. מספר הקורבנות היה קטן כי כיפת ברזל היתה גדולה. אז נכון שבעזה חגגו, אבל בינינו - היכן הייתם מעדיפים להיות בשבוע האחרון? באשקלון, בשדרות או בעזה? לשם שינוי, אולי הראש באמת ניצח. הבטן המתהפכת, יש לקוות, תדע לעכל.
