מבצע "עמוד ענן" שאותו כפה חמאס החל עם מטרות מוגבלות. ישראל ביקשה להשיב את השקט ליישובי הדרום ולא לשנות מציאות שלטונית בעזה. אלא שבינתיים דווקא חמאס הוא זה שהצליח ליצור מציאות חדשה: תושבים בתל אביב ובירושלים ירדו למקלטים ובראשון לציון נהרסה אמש קומה שביעית של בניין מגורים. לא ברור במהלך כתיבת שורות אלה אם יהיה היום הסכם הפסקת אש, אבל אם הוא אכן ייכנס לתוקף, ארגון חמאס מסיים את המבצע עם פחות טילים ארוכי טווח בארסנל ופחות רמטכ"ל. ישראל, לעומת זאת, מסיימת אותו עם תקדים חדש - גם גוש דן הפך לחזית. מה הפלא שהציבור הישראלי חש מתוסכל? אם "עמוד ענן" נועד גם לשפר את תדמיתה של ישראל בעולם, המבצע זכה להצלחה מסחררת. בפאריס, בלונדון ובברלין רואים היום בישראל את המבוגר האחראי בשכונה, והעיתונאים מתקשים להציג את ישראל באור שלילי. אבל מה חושבים על ישראל בשכונה שלנו? "תנו לצה"ל לנצח!", היתה הסיסמה של הציבור בארץ מתחילת המבצע. אפילו האופוזיציה תמכה במבצע המוצדק. המלחמה היום היא לא רק מלחמה של כדורים, אלא גם של דימויים. היה ברור כי בסבב הזה ישראל הגבילה את מטרותיה ולא חיפשה תמונת ניצחון. במהלך השבוע היו לישראל מספיק סיבות להיות מרוצה, וגם מספיק סיבות לסיים את המבצע. אלא שבינתיים אירעו כמה דברים: הצילום מראשון לציון הוא, לצערנו, תמונה לא נעימה לעין ישראלית. מבצע "עמוד ענן" נוהל היטב מתחילתו. כבר ביום הראשון זכו צה"ל והשב"כ בהישגים מרשימים. חיסולו של ג'עברי והטילים ארוכי הטווח היו מכה רצינית לחמאס. היה אפשר אפילו לסיים את המבצע אז, אלמלא חמאס בחר להסלים את המצב. שרי החוץ של צרפת וגרמניה, ובהמשך מזכ"ל האו"ם ומזכירת המדינה הילארי קלינטון, הגיעו לכאן במטרה להבטיח ש"עמוד ענן" לא יהפוך ל"עופרת יצוקה 2". ירושלים, מהיום הראשון, כנראה הבהירה לאובאמה שתימנע מחדירה קרקעית. חמאס כנראה הבין זאת היטב, והמשיך לירות. מתחילת המבצע דובר רבות על תפקידה של מצרים, ובעיקר זה של מורסי. הנשיא המצרי גויס על ידי וושינגטון לתפקיד המתווך. העובדה שמעזה בוצעו אתמול כל כך הרבה שיגורים רק מוכיחה שמורסי לא באמת רוצה או לא באמת יכול. בשני המקרים זה לא מבשר טובות. העולם מגביל את ישראל במלחמה של כדורים. זה לא אומר שהיא צריכה להפקיר את המערכה על הדימויים. חמאס לא הותיר ברירה לישראל אלא להרחיב את אלבום התמונות של מבצע "עמוד ענן". אסור שהצילום מראשון לציון יהיה הפוסטר של המבצע. ישראל הסכימה להגביל את עצמה במלחמת הכדורים. היא לא יכולה לוותר על מלחמת הדימויים גם למען אזרחיה שלה וגם כדי לדחות את הסבב הבא.
