חוסן כלכלי, גם בעיתות מלחמה
, עודכן
מדינת ישראל היא למודת מלחמות קצרות ומבצעים צבאיים רחבי היקף. כל אימת שהמדינה מצויה במצב לחימה, יש לכך השפעה על המגזר האזרחי ועל כל תשתית המגזר העסקי. אי אפשר לנהל מלחמות ומבצעים צבאיים בלי שייגרמו נזקים למגזר העסקי, ומסיבה זו, בעיקר במלחמת לבנון השנייה, התגבשו יותר ויותר בבהירות קריטריונים מוגדרים שעל פיהם מפצה המדינה את בעלי העסקים שנפגעו ישירות ממצב לחימה.
עקרון הבסיס הוא שאי אפשר להטיל את עול נזקי המלחמה על העסקים הנפגעים ישירות באזור גיאוגרפי מוגדר. מלחמה היא מלחמה של כולם, ואם נגרמים נזקים למגזר העסקי באזור גיאוגרפי מוגדר, כל תושבי המדינה חייבים לשאת בעול, ככל האפשר, במידה שווה. זהו פועל יוצא של עקרון השוויון, שהוא חלק חשוב מתשתית החוסן הלאומי שלנו במצבי לוחמה.
במלחמת לבנון השנייה הוצע בתחילה על ידי האוצר ועל ידי לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים הסדר פסול, שגובש במהירות מתוך חשיבה צרה. ההסדר נועד להבטיח פיצוי רק למפעלי תעשייה ולעובדיהם. לאט לאט הבינו במשרד האוצר ובממשלה - בתמיכה גדולה של הכנסת - שאי אפשר להתעלם מהחלק הגדול ביותר של המגזר העסקי, שהוא מגזר המסחר והשירותים. 65 אחוזים מהתוצר העסקי בישראל הם מסחר ושירותים ו-69 אחוזים מכלל המועסקים נמצאים במגזר המסחר והשירותים. מגזר זה בנוי בעיקר על בסיס של הרבה מאוד עסקים זעירים, קטנים ובינוניים.
* * *
הבה נבין את תמונת המצב: בישראל קיימים 480 אלף עסקים, מתוכם 375 אלף עסקים שהמחזור שלהם אינו עולה על מיליון שקלים בשנה, וכ-75 אלף עסקים שהמחזור שלהם אינו עולה על 5 מיליון שקלים בשנה. קיומו של עסק פרטי הוא עול לא פשוט. מאחורי כל עסק עומדות משפחה או שתיים, הנאבקות קשה כדי לקיים את העסק שלהן.
כאשר קיים מצב לחימה כמו במלחמת לבנון השנייה, במבצע עופרת יצוקה וכיום במבצע עמוד ענן, העסקים נפגעים קשות לרוחב כל המגזר העסקי, ללא קשר לאופי הפעילות העסקית. המחזור יורד, ההוצאות הקבועות ממשיכות לרוץ ומלאי מצטבר ומתיישן. מהר מאוד הפנימו במשרד האוצר ובממשלה כי המדינה חייבת לפצות את המגזר העסקי לכל רוחבו. לא עוד תפיסה סלקטיבית של פיצויים רק למפעלי תעשייה ולעובדיהם, אלא גם למאות אלפי עסקים קטנים ובינוניים בתחום המסחר והשירותים.
מדינת ישראל אימצה את העיקרון שכאשר מעניקים פיצוי עקב מצב לוחמה, אסור לנהוג באפליה סקטוריאלית. במהלך השנים גובשו ושוכללו קריטריונים רבים לחישוב היקף הפיצויים דוגמת מסלול הירידה במחזור, מסלול תשלום שכר לעובדים שנעדרו מהעבודה ומסלול הוצאות שוטפות. כל אחד מהם הוא אלטרנטיבה לפי בחירת העסק. גם מנגנוני האוצר למתן הפיצוי השתכללו מאוד במהלך השנים. רשות המסים הוכיחה יעילות גבוהה - לא עוד ביורוקרטיה, סחבת וניירת בלתי נסבלות, אלא פיצוי על בסיס נתונים עסקיים שדווחו בעבר.
אבל לא פחות חשוב הוא שכלכלת ישראל הוכיחה מאז מלחמת לבנון השנייה את יכולתה להתמודד עם מצבי לוחמה רחבי היקף בלי שתהיה לכך השפעה דרמטית על הכלכלה. הדוגמה הטובה לכך היא מלחמת לבנון השנייה. כזכור, מלחמה זו נמשכה 34 ימים, מ-12 ביולי עד 14 באוגוסט 2006. בשנת הלוחמה עלה התוצר הגולמי של המדינה ב-5.8 אחוזים והתוצר העסקי גדל בלא פחות מ-6.7 אחוזים. אלה הם שיעורי גידול מרשימים מאוד, שהוכיחו כי מתן פיצוי הולם לעסקים גם מחזק את המשק הלאומי וגם תורם בסופו של דבר לצמיחה.
אכן יש לכך עלות תקציבית. אין לוחמה בלא עלות נוספת. אבל אם נתבונן בנתוני 2006 ניווכח שהגירעון הממשלתי פחת מ-2.4 אחוזים בשנת 2005 לאחוז אחד בשנת 2006. אם כלכלת ישראל ידעה להתמודד, ובהצלחה, עם מלחמת לבנון השנייה, היא ודאי תדע להתמודד עם מצב הלוחמה כיום.
אכן הנתונים השתנו במהלך השנים. קצב הצמיחה כיום אינו כמות שהיה בעבר, אבל כאשר הכלכלה צומחת, וכאשר הקריטריונים למתן הפיצוי כבר נקבעו בעבר והמנגנונים השתכללו, ההתמודדות נעשית קלה יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו