רוחות המלחמה התנדפו אתמול במהירות. אפשר שבמהירות רבה מדי. עדיין שוגרו 120 טילים לעבר ישראל. חוסלו בכירי הטרור של הג'יהאד האיסלאמי. אזרחים בישראל ובעזה רצו הלוך ושוב לחפש מחסה. אבל רבים דיברו על ימי הקרב בלשון עבר. אפילו הבורסה של תל אביב זינקה כאילו הושג כבר הסכם. הכל רצו שיושג. אך התחושה שהוא כבר כאן לפני שהגיע היתה יותר ממסוכנת. נדמה כי בממשלה ובצה"ל מתחו את השרירים וחיפשו רגיעה. הקצונה לא רצתה לסכן את ההישג, והפוליטיקאים חשבו על הפריימריז. המעשים היו כסדרם, אבל האווירה שהכל חזר למקומו הצריכה בלימה. אפשר להבין מדוע. ישראל נגררה למערכה בעל כורחה למרות פרשנויות השווא כאילו מדובר בפעלול של בחירות. בנימין נתניהו ואהוד ברק זכו לשבחים על ניהול המערכה בענווה, בתכלית, בנחישות. בעופרת יצוקה היה כל העולם נגדנו והתוצאות בעייתיות. ב"עמוד ענן" היו התוצאות טובות יותר - גם אם צריך להמתין ולהיווכח אם טובות מספיק - והעולם ברובו המכריע התייצב לצד ישראל. ההפעלה הכירורגית של צה"ל בידי בני גנץ סייעה לאביגדור ליברמן להידבר בנימה עניינית עם משרדי החוץ בעולם הנאור. ההחלטה לגייס את המילואים היתה נבונה. אם בסופו של דבר לא ייאלצו ללחום על אדמת עזה, הרי זה בזכות ההחלטה להציבם לאורך גבולה. גם לעמיר פרץ חלק בהישג. בהיותו שר הביטחון התעלם מהרמטכ"ל גבי אשכנזי והורה לקדם את כיפת ברזל. ברק נכנס בנעליו ולא הלך בעקבות אשכנזי, אף שמבחינה פוליטית היה יריב של פרץ. בינגו. מוקדם עדיין לדעת אם "עמוד ענן" הוא סיפור הצלחה. זה מקרה קלאסי לומר כי ימים יגידו. בעיקר כמה ימים של רגיעה יחוו תושבי המדינה בזכותו. הנוסח המקורי מפתיחת המערכה שבה התייצבו נתניהו וברק לפני התקשורת נועד ליצור ציפיות ברמה בינונית בלבד. בפועל, להשיג פסק זמן ממושך ככל האפשר. זאת אומרת שיש סבירות רבה כי "עמוד ענן" השיג את מטרותיו, אבל ייתכן שהיה צורך לעבות אותן מראש, וההנהגה נרתעה מכך. להפיל את שלטון חמאס? אולי אחת המסקנות המתבקשות מ"עמוד ענן" היא שאם בעוד שנה או שנתיים יהיה צורך לצאת למבצע נוסף, שלישי במספר בתוך עשור, ראוי שתכהן בארץ ממשלת אחדות לאומית, שאין ראויה ממנה לקבל על עצמה משימה של תקיפה יבשתית וביתור הרצועה במגמה למוטט את שלטון חמאס ולכונן בעזה ממשל אחר. כיבוש הרצועה מחייב קונצנזוס החורג מכמה ימים של תקיפה מן האוויר. בינתיים, המשא ומתן מתנהל בכמה זירות, וקהיר המרכזית שבהן. ראוי שהתנאים ייקבעו על דעת מצרים ועל אחריותה, אך חבל שהנציג הישראלי לשיחות - מהדמויות הבולטות במוסד - יוצא ובא בה כאלמוני, ובעיקר מצער ומדאיג שהנשיא מוחמד מורסי אינו נוטל חלק פומבי במגעים.
