המאמץ הקדחתני לגבש נוסחה שתוביל להפסקת אש ברצועה עמד הלילה בצומת הכרעה: בירושלים ובעזה התלבטו אם להסכים להצעת המתווך המצרי לנצור את האש ההדדית כשלב ראשון, שבהמשך לו יסוכמו בין הצדדים הבנות לרגיעה. בישראל נטו להשיב בחיוב להצעה, תוך התחייבות כי "שקט ייענה בשקט" גם בהמשך. גם פני חמאס היו לחיוב - לרבות התחייבות לאכוף את הפסקת האש על כלל הארגונים ברצועה - על רקע מה שמגדירים בישראל כ"פגיעה קשה בארגון ובנכסיו". עם זאת, חמאס המשיך להציב שורת תנאים להמשך, לרבות התחייבות ישראלית מפורשת להימנע מחיסולים והסרת הסגר הימי ופתיחת מעבר רפיח לפעילות מלאה. את המגעים מטעם חמאס הובילו שני צמדים, מדיני-צבאי, חאלד משעל ואיסמעיל הנייה במדיני, מוחמד דף ומרוואן עיסא בצבאי. מולם, לא במישרין אלא בחדר צמוד, שהו ברוב שעות היום נציגי ישראל, שדיווחו במישרין לראש הממשלה. בדיוק כמו במו"מ לשחרורו של גלעד שליט, ישבו גם הפעם בתווך אנשי המודיעין המצרי, בשונה מאז עמדו הפעם ברקע גורמים בינלאומיים רבים, ובהם ארצות הברית (הנשיא אובאמה שוחח אתמול עם נשיא מצרים מורסי), האיחוד האירופי, הליגה הערבית, טורקיה (ששר החוץ שלה יבקר היום ברצועה) ומזכ"ל האו"ם (שהגיע אמש לקהיר והיום יבקר בישראל). לכאורה, הפעילות הבינלאומית הזאת מסייעת לחמאס משום שהיא עוצרת את ישראל רגע לפני פלישה יבשתית לרצועה, אולם היא טובה לא פחות לישראל: לא רק שהיא מגישה לה סולם לרדת ממבצע קרקעי, שלא התקבל בהתלהבות בדרג המדיני, אלא שהיא הופכת את הקהילה הבינלאומית, הלכה למעשה, לברוקרית להסכם הרגיעה. מעתה, אם חמאס או ארגון אחר יפר את התחייבותו וישגר רקטות לישראל, הוא יפר בכך את התחייבותו לכלל העולם (המערבי והערבי), ובכך ייתן לישראל לגיטימציה לפעול בעתיד. במילים אחרות, הסכם הרגיעה הלא רשמי שמתגבש בקהיר הוא היסוד לפעולת צה"ל הבאה, זאת שאחרי "עמוד ענן". הוא אמור להניח כבלים כבדים על פעילות הטרור מהרצועה, ולהעניק לישראל גב בינלאומי משמעותי. גם ישראל לא תשוחרר מדילמות אם תידרש לבצע סיכול אל מול מידע ממשי על פיגוע מתגלגל, אולם במקרה כזה אמורה לפעול ההרתעה שהושגה במבצע הנוכחי ואשר מוגדרת במערכת הביטחון כ"גבוהה בהרבה מכפי שנדמה". ההסבר לכך הוא בפגיעה הקשה שספג חמאס בששת ימי הלחימה הראשונים. חיסול מפקדו הצבאי אחמד ג'עברי, הפגיעה במערך רקטות הפאג'ר ובתשתית כלי הטיס הבלתי מאוישים שהקים, תקיפת מערך הפיקוד והשליטה שלו, השמדת מאות משגרים מוטמנים ועשרות מנהרות, והמתקפה ביומיים האחרונים על מפקדות ועל יעדי שלטון. כל אלה, ובתווך עוד עשרות פעילים הרוגים, היו בגדר הפתעה אסטרטגית מרה שתגרור מן הסתם בדק בית רציני בחמאס. כלפי חוץ אמנם יטען הארגון כי עמד בהצלחה במתקפה הישראלית; מתחת לפני השטח הוא ילקק פצעים ויעסוק בשיקום, מה שישאיר לו הרבה פחות זמן (וחשק) להיקלע לעוד הרפתקה צבאית מול ישראל. ועדיין, אסור לטעות: חמאס לא נכנע. עם כל רצונו ברגיעה וברתיעתו המובנת מפעולה קרקעית של צה"ל, הארגון מוכן לאפשרות שהלחימה תימשך. ברשותו מלאי של עוד אלפי רקטות, מרביתן אמנם קצרות טווח, אבל הן מאפשרות לו להמשיך ולמרר את חייהם של תושבי הדרום במשך ימים ארוכים. נכון שפעילות חיל האוויר הצליחה לצמצם משמעותית את היקף השיגורים (בשבת שוגרו לישראל 245 רקטות, בראשון 151, אתמול 121 בלבד), אבל יש לכך גם מחיר - המטרות מתקרבות במהירות לאוכלוסייה האזרחית, ומעלות לא רק את מחיר הפגיעה בבלתי מעורבים, אלא גם מגבירות את הסכנה לטעות שתסבך את ישראל. על הרקע הזה החליטה ישראל גם שלא לפעול בינתיים קרקעית ברצועה. אם לא תושג הפסקת אש (או אם תושג ותקרוס בתוך ימים), תעלה האפשרות הזאת לדיון מחודש ואולי גם תבוצע, חיילי המילואים יידרשו להמתין מן הסתם יממה או שתיים כדי לבחון את המצב; עד שתישמע שריקת הסיום ימשיכו הצדדים להילחם, וייתכנו אף הפתעות כפי שרמז אמש דובר צה"ל: פגיעה קטלנית חלילה בצידנו, או חיסול משמעותי בצידם, עלולים לטרוף את הקלפים ולגרור את הצדדים להמשך ההתכתשות.
