כשהלב הישראלי נפתח

אי אפשר שלא להתרגש כשרואים בטלוויזיה ילדים מיישובי עוטף עזה מתארחים בקיבוצים ובמושבים בגליל וברמת הגולן. לחוש גאווה רבה כשרואים את תושבי אשקלון, אשדוד ובאר שבע מתאווררים בבתי מלון בצפון, שפתחו את דלתותיהם בפניהם ללא תשלום. אי אפשר להישאר אדישים כשרואים אמנים דוגמת רמי קלינשטיין, ליאור נרקיס ואחרים מתנדבים להופיע בפני קומץ אזרחים בנתיב העשרה וביישובים אחרים בדרום.

האירועים האלה מרגשים משום שהם עומדים בסתירה מוחלטת להתנהגות של רבים מאיתנו בשיגרה. אני מתכוון לישראלים שנמלטים לאחר תאונת פגע וברח, לאוהדי כדורגל שמתנהגים באלימות במגרשים תוך כדי השמעת נאצות וקללות נגד אוהדי הקבוצה היריבה, ובעיקר נגד כדורגלנים ערבים, לאזרחים שמלכלכים את חופי הים ונדחפים בתור, וכמובן, לתיירים ישראלים שגונבים מגבות מבתי המלון בארץ ובחו"ל (שלא לדבר על גניבת הברזים מבתי המלון בטורקיה).

הפער הזה בהתנהגות הוא בלתי נתפס. קשה להבין מדוע רק בעת מלחמה או מבצע צבאי, כשפצמ"רים וטילים נוחתים ביישובים ישראליים וגורמים לנפגעים בנפש ולנזקים ברכוש, פתאום הישראלי משנה את התנהגותו. מדוע דווקא בימים אלה אנו שומעים על קיבוצים ועל מושבים בצפון, שמציעים לארח את תושבי הדרום בבתיהם ללא תשלום, ואילו בכל ימות השנה בעלי בתי המלון מוכנים "לקרוע" את הישראלים המתארחים אצלם במחירים מופקעים?

התופעה הזאת אינה חדשה. גם בעבר בכל מלחמות ישראל היא היתה קיימת. אני עדיין זוכר את נדיבות הלב ואת הפתיחות שגילו אזרחים כלפי חיילי צה"ל במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. אני זוכר את המכתבים ואת המתנות שקיבלנו בהיותנו בחזית מאנשים שלא הכרנו בעורף. התופעה הזאת חזרה על עצמה גם במלחמות לבנון הראשונה והשנייה וגם במבצעים חומת מגן ועופרת יצוקה, אבל מייד לאחר שוך הקרבות, מייד לאחר שהחיילים פשטו את מדיהם וחזרו הביתה, חזרנו כולנו להתנהג כמו שאנחנו יודעים - בפראות, בגסות, בחוסר כבוד וגם באלימות.

ייתכן שפסיכולוגים יידעו לנתח את הפער העצום הזה בהתנהגותו של הישראלי הממוצע. שמעתי פעם פסיכולוג אחד מסביר שהשינוי בהתנהגות נובע מכך שבימים של חששות ושל סכנה, גם אנשים גסים ואלימים נוטים להתכנס בתוך עצמם והופכים נחמדים יותר כלפי הזולת.

איני יודע מהי הסיבה לפער בהתנהגות, אבל אני מאמין שעם קצת מאמץ יכול כל אזרח לתרום לשיפור האווירה בחברה. כל שעליו לעשות הוא להתנהג כל השנה, כמו בימים אלה, באדיבות, בנימוס, עם חיוך על הפנים. אין ספק שבדרך זו נוכל לשפר את איכות החיים שלנו לאין שיעור.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו