תארו לכם אדם שהורשע באונס בכוח של נערה בת 16 וחצי ובאונס במירמה של צעירה בת 20. כמו כן, תארו לכם שהוא הורשע גם במעשה סדום, במעשים מגונים בבנות 15 וחצי, 17 ו-17 וחצי. וכאילו לא די בכך, הוא גם הורשע בקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות ובמעשה מגונה תוך ניצול יחסי מרות. כעת, תארו לכם שזה היה, חלילה, קורה לילדות, לנערות ולנשים שאתם מכירים באופן אישי או שלא - בת, שכנה, מכרה, קולגה. ותארו לכם שאותו אדם, על כל מעשיו הנפשעים שבוודאי גרמו לאותן ילדות, נערות ונשים לחיות חיים רדופים, מלאי פחדים, והותירו בהן צלקות קשות, קיבל עונש פשוט שערורייתי - היינו עונש סלב של שבע שנות מאסר, שגם אותן צימצם בית המשפט העליון לכדי שש שנים. שערורייה, לא- היום, בעוד יום של הפגזות בלתי פוסקות בדרום, כמעט נעלמה מעינינו ידיעה קטנה, שבה נתבשרנו שאחד, שחקן בשם חנן גולדבלט, זה שהורשע בכל המעשים המחרידים הכתובים מעלה, צפוי להשתחרר בשבוע הבא, לאחר ארבע שנות מאסר בלבד, במקום שש שנים, לאחר שוועדת השחרורים של השב"ס מצאה לנכון לנכות שליש מעונשו. "האסיר שב והודה בפנינו בכל המעשים המיוחסים לו והביע חרטה", כך מסבירה ועדת השחרורים את השחרור המוקדם. מהיכן לפתע הגיעה החרטה לפתחו של גולדבלט? הרי לאורך כל המשפט התעקש גולדבלט שלא ביצע את המעשים ולא הביע חרטה כלשהי. ואז, לפתע, במהלך הדיון של ועדת השחרורים, בעיתוי נוח במיוחד, הוא שינה את דרכו. בל נשכח כי מעשיו הנלוזים של גולדבלט התבצעו במשך 20 שנה, תקופה ארוכה שמראה כי התנהגותו ומעשיו הם דרך חיים, וזו נקודה למחשבה. אסור לשחררו.
